חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם – הבדלי גרסאות

'''חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950''' הוא [[החקיקה בישראל|חוק ישראלי]] המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת [[השואה]], שחוקקה [[הכנסת הראשונה]] ב-[[1950]]. עיקר מלאכתן של מערכת אכיפת החוק ומערכת [[המשפט בישראל]] בהקשר לחוק נסבה על "עוזריהם" של הנאציםה[[נאצים]] (כלומר, [[משתףמשתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה|משתפי פעולה]]) מבין ה[[יהודים]] שעלו לישראל לאחר המלחמה – ורובה נעשתה ב[[שנות ה-50]]: במהלך עשור זה הועמדו לדין בהתאם לחוק עשרות יהודים ישראלים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "[[קאפו]]"). המשפט המפורסם והמשפיע ביותר שנערך מתוקף חוק זה היה [[משפט אייכמן]] ([[1961]]).

ב-[[1961]] [[משפט אייכמן|הועמד לדין, הורשע והוצא להורג]] [[אדולף אייכמן]] מתוקף חוק זה. ב-[[1988]] הורשע [[איוון דמיאניוק]] ונידון למוות על פי חוק זה, אך ב[[ערעור]] בפני [[בית המשפט העליון]] ההרשעהבולטה בוטלהההרשעה [[זיכוי מחמת הספק|מחמת הספק]].