פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הסרת קישורים עודפים
|צוות=1 במטוס מבצעי, 2 במטוס הדרכה
|מחיר= 69.3 מיליון לירות שטרלינג
|יחידות שיוצרו=קרוב ל-200ל־200
|אורך=15.96 מטרים
|גובה=5.28 מטרים
|מוטת כנפיים=10.95 מטרים
|שטח כנפיים=50 מטרים רבועים
|משקל ריק=11,000 קילוגרמיםק"ג
|משקל המראה מרבי=23,000 קילוגרמיםק"ג
|קצב נסיקה=315 מטרים/שנייה לשנייה
|מהירות מרבית=יותר מ-2מ־2 מאך (2,495 קילומטרים/שעהקמ"ש) בגובה ; מאך 2.5, 1.2 מאך (1,470 קילומטרים/שעהקמ"ש) בגובה פני הים,
|טווח= 1,840 מיל (2,900 ק"מ)
|סייג רום=65,000 רגל (19,810 מטרים)
|דחף=
|הנעה=שני מנועי [[מנוע סילון|טורבו-מניפהטורבו־מניפה]] בעלי [[מבער אחורי]] מדגם EuroJet EJ-200
|תותחים=תותח 27 מ"מ [[M61 וולקן|M-61A1 וולקן]] עם 150 פגזים
|טילים=מגוון של טילים
|תרשים=
}}
'''יורופייטר טייפון''' (ב[[אנגלית]]: '''Eurofighter Typhoon''') הוא מטוס קרב דו מנועי [[מטוס קרב רב משימתי|רב-משימתירב־משימתי]]. מתוכנן ומיוצר על ידי שלוש חברות (בהן נציגויות של [[גרמניה]], [[ספרד]], [[איטליה]] ו[[בריטניה]]) שהקימו חברת בת משותפת בשם "Eurofighter Jagdflugzeug GmbH" לצורך הפרויקט ב-ב־[[1986]], ומנוהל על ידי סוכנות ניהול מטוסי קרב של [[נאט"ו]], המשמש גם הלקוח העיקרי. המטוס המשתייך לדור 4.5 נחשב לאחד המטוסים המתקדמים בעולם.
 
== היסטוריה ==
בתחילת [[1971]] פירסמה בריטניה דרישות למטוס קרב חדש, אליהן התאים מטוס הקרב האמריקני F/A-18 הורנט, שהיה בשלב מתקדם בפיתוח באותה התקופה. עם זאת, החליטה בריטניה להתחיל לעבוד על מטוס קרב חדש מתוך תקווה לשווקו, גם כשמטוס ה-Fה־F/A-18 הורנט יהיה בשוק.
באותה התקופה גם גרמניה פירסמה דרישה למטוס קרב חדש, מה שהוביל לפיתוח הדגם TFK-90.
 
ב-1979ב־1979 חתמו חברת [[בריטיש אירוספייס|BAe]] הבריטית וחברת [[מסרשמיט-בולקוב-בלום|MBB]] הגרמנית על הסכם לייצור מטוס קרב אירופאי (European Combat Fighter - ECF). שנה לאחר מכן הצטרפה גם חברת [[דאסו תעופה|דאסו]] הצרפתית למיזם ששמו שונה למטוס הקרב האירופאי המשותף (European Combat Aircraft - ECA). העבודה על פיתוח המטוס, שזכה לשם "יורופייטר", החלה בשנה זו כשכל חברה מציגה דגם משלה. דאסו הצרפתית הציגה את דגם ה-ACXה־ACX, חברת BAe הבריטית הציגה שני דגמים שיועדו בתחילה לשמש את בריטניה - דגם P.106 הקל והחד מנועי ודגם ה-Pה־P.110 הדו מנועי, ואילו חברת MBB הגרמנית הציגה את הדגם TFK-90. ב-ב־[[1981]] בוטל המיזם בשל חילוקי דעות בין החברות השונות. חברת דאסו פרשה ובמקומה הצטרפה לפרויקט חברת [[אייראיטליה]] (Aeritalia) האיטלקית. שלוש החברות יצרו חברה משותפת שנקראה [[פנאביה]] (Panavia).
 
ב-ב־[[1982]] הציגה פנאביה את תוכנית ACA{{כ}} (Agile Combat Aircraft) שדמתה לדגם ה-Pה־P.110 שהציגה BAe בעבר, אך הפעם הדגם היה בעל צורת [[כנף דלתא|כנף מסוג דלתא]] (צורה משולשת), שני מנועים וכנפוני קנארד. ב-ב־[[1983]] חתמו [[בריטניה]], [[גרמניה]], [[צרפת]], [[איטליה]] ו[[ספרד]] על הסכם לייצור מטוס הקרב האירופאי העתידי (Future European Fighter Aircraft - FEFA). המטוס החדש נדרש להיות בעל יכולת המראה ונחיתה קצרה (STOL) וטווח פעילות מעבר לטווח הראייה (BVR). ב-ב־[[1984]] פרשה צרפת מהתוכנית, זאת בשל רצונה ליצור מטוס שיכול לפעול מ[[נושאת מטוסים]] וכן דרישתה למלא תפקיד מוביל בפרויקט. ב-ב־[[1985]] חתמו בריטניה, גרמניה ואיטליה על הסכם חדש ליצור מטוס היורופייטר. השלוש הצהירו בהסכם על פרישתן של צרפת וספרד מהתוכנית. למרות לחץ צרפתי כבד, חזרה ספרד מהחלטתה והצטרפה מחדש לפרויקט בשלב מאוחר יותר של השנה. ה[[צרפת]]יםהצרפתים שפרשו מהתוכנית, החלו בפיתוח מטוס עצמאי - מטוס ה[[דאסו ראפאל]] שהתבסס על דגם ה-ACXה־ACX.
 
ב-ב־[[6 באוגוסט]] [[1986]] טס לראשונה הדגם BAe EAP עליו התבסס דגם אב-הטיפוסאב־הטיפוס של ה[[מטוס]]. באותה שנה הציגו גם הממשלות המעורבות בתוכנית את דרישותיהן. בריטניה וגרמניה ביקשו 250 מטוסים, איטליה ביקשה 165 מטוסים וספרד ביקשה 100 מטוסים. מימון הפרויקט הגיע מהחברות [[דיימלר-קרייזלר אירוספייס|DASA]]{{כ}} (33%), BAe{{כ}} (33%), אייראיטליה (21%), [[CASA]]{{כ}} (13%).
 
בשנת [[1990]], בחירת [[מכ"ם|מערכת המכ"ם]] הפכה למכשול רציני בתוכנית. בריטניה, איטליה, וספרד תמכו בהכנסת מערכת המכ"ם הבריטית ECR-90, בעוד שגרמניה תמכה בהכנסת מערכת המכ"ם MSD2000 המבוססת על המערכת האמריקנית APG-65 הנכללת ב-ב־[[F/A-18 הורנט]]. בסופו של דבר, בריטניה וגרמניה הגיעו להסכם לפיו מערכת המכ"ם במטוס תהיה ה-ECRה־ECR-90 (מערכת המורכבת מכ-1מכ־1,425 רכיבי שידור וקליטה, הדבר מאפשר כמות שימושים בו-זמניתבו־זמנית חסרת תקדים, בעיקר לצורכי מעקב).
 
אך לא מדובר במכשול ובעיכוב היחיד בתוכנית. הנטל הכלכלי על גרמניה שנוצר לאחר [[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחודה]] גרם ל[[הלמוט קוהל]] לצאת בהצהרה לפיה אם יבחר ל[[קאנצלר גרמניה]] הוא יבטל את השתתפותה בתוכנית. לאחר בחירתו, אף הודיע שר ההגנה הגרמני כי גרמניה מתכוונת לבטל את השתתפותה בפרויקט ולהשתמש בטכנולוגיה שיועדה להיות בו במטוס אחר, זול וקל יותר. בסופו של דבר, הן בשל הכסף הרב שכבר הושקע ביורופייטר, והן בשל מספרן הרב של המשרות שהיו תלויות בו, נשארה גרמניה בפרויקט.
 
בנוסף לכך, בשנת [[1995]], החלו להיווצר בעיות בחלוקת העבודה בפרויקט. עד אז נקבע שחלוקת העבודה הייתה לפיי כמות המטוסים שכל מדינה הזמינה, אך בשל קיצוץ בכמות המטוסים שהוזמנו על ידי כל אחת מהמדינות, השתנתה חלוקת העבודה. גרמניה הביעה התנגדות חלוקת העבודה החדשה, שבה הוגבר העומס על גרמניה. ב[[ינואר]] [[1996]], לאחר משא-ומתןמשא־ומתן ארוך בין גרמניה ובריטניה, המדינות הגיעו להסכמה לפיה גרמניה תשלם עבור 40 מטוסים נוספים, דבר שהפך את חלוקת העבודה לנוחה יותר מבחינתה.
 
[[טיסת בכורה|טיסת הבכורה]] של אב הטיפוס התקיימה ב-ב־[[27 במרץ]] [[1994]]. ב-ב־[[30 בינואר]] [[1998]] נחתם חוזה הייצור הראשון של המטוס.
 
==תכנון==
היורופייטר טייפון בעל בנייה קלת משקל. במטוס [[מערכת בקרת טיסה]] מסוג [[טוס-על-חוט|טוס־על־חוט]] (fly by wire) שבה מועברות פקודות הטייס ממוט ההיגוי אל חלקי המטוס בעזרת אותות דיגיטליים, ובכך חוסכים את המערכות המכניות של המטוס (המערכות המכניות מגדילות את משקל המטוס וגורמות לחוסר אמינות שמתבטא בתופעות טלטול וסחרור, תופעות שנמנעות רק בעזרת מבנה מטוס יציב, דבר שבא על חשבון יכולות התמרון של המטוס. בשל חוסר המערכות המכניות בזכות מערכת הטוס־על־חוט מטוס יכול להיות בעל מבנה לא יציב, ללא בעיות אמינות, ובעל יכולות תמרון משופרות). מאפיין נוסף שעוזר לשיפור יכולת התמרון של היורופייטר טייפון הוא ה"יציבות הנינוחה" של המטוס: בעוד שרוב המטוסים בנויים בצורה יציבה כך שלאחר הפרעה בזמן טיסה הם יחזרו לעמדתם המקורית (דבר הפוגע ביכולת התמרון) היורופייטר טייפון בנוי בצורה לא יציבה (דבר המתאפשר הודות למערכת הטוס־על־חוט) ומחשבי בקרת הטיסה המצויים בו מתקנים את נטייתו לצאת משליטה.
היורופייטר טייפון בעל בנייה קלת משקל. במטוס [[מערכת בקרת טיסה]] מסוג [[טוס-על-חוט]] (fly by wire) שבה מועברות פקודות הטייס ממוט ההיגוי
אל חלקי המטוס בעזרת אותות דיגיטליים, ובכך חוסכים את המערכות המכניות של המטוס (המערכות המכניות מגדילות את משקל
המטוס וגורמות לחוסר אמינות שמתבטא בתופעות טלטול וסחרור, תופעות שנמנעות רק בעזרת מבנה מטוס יציב, דבר שבא על חשבון
יכולות התמרון של המטוס. בשל חוסר המערכות המכניות בזכות מערכת הטוס על חוט מטוס יכול להיות בעל מבנה לא יציב, ללא
בעיות אמינות, ובעל יכולות תמרון משופרות). מאפיין נוסף שעוזר לשיפור יכולת התמרון של היורופייטר טייפון הוא ה"יציבות הנינוחה"
של המטוס: בעוד שרוב המטוסים בנויים בצורה יציבה כך שלאחר הפרעה בזמן טיסה הם יחזרו לעמדתם המקורית (דבר הפוגע ביכולת
התמרון) היורופייטר טייפון בנוי בצורה לא יציבה (דבר המתאפשר הודות למערכת הטוס על חוט) ומחשבי בקרת הטיסה המצויים
בו מתקנים את נטייתו לצאת משליטה.
 
===אוויוניקה===
המטוס משתמש במערכת מכ"ם ECR-90, וניווטו מתבצע על ידי [[GPS|מערכת GPS]] ו[[מערכת ניווט אינרציאלית]] (INS), מערכת שבעזרת מחשב וחיישני תנועה מחשבת מיקומי עצמים. בנוסף לכך, קיימת במטוס [[מערכת נחיתת מכשירים]] (ILS), מערכת המקשרת בין הטייס לבין שדה התעופה המיועד לנחיתה ומכוינה אותו לנחיתה במקרה של תנאי מזג אוויר קשים.
 
המטוס משתמש במערכת סיוע הגנתי משולבת בשם Praetorian. המערכת משלבת [[מקלט התרעת מכ"ם]] (RWR), [[מקלט התרעת לייזר]] (LWR) שנמצא רק במטוסים הבריטיים, ומערכת אזהרה מפני טילים מתקרבים.
שנמצא רק במטוסים הבריטיים, ומערכת אזהרה מפני טילים מתקרבים.
 
תא הטייס של היורופייטר טייפון כולל מערכת [[תצוגה עילית]] (תע"ל), ומערכת זיהוי קולי שמתפעלת 26 פעולות לא קריטיות של המטוס בעזרת פקודות קוליות של הטייס (דבר שחוסך קצת עומס עבודה ותורם לנוחיות הטייס). מדובר בשימוש הצבאי הראשון של רכיב זיהוי קולי.
בעזרת פקודות קוליות של הטייס (דבר שחוסך קצת עומס עבודה ותורם לנוחיות הטייס). מדובר בשימוש הצבאי הראשון של רכיב זיהוי קולי.
 
במטוס מערכת [[IRST]] הנקראת PIRATE, (ראשי תיבות של "Passive Infra-Red Airborne Track Equipment" - (ציוד מעקב תת-אדוםתת־אדום סביל מוטס) שהיא מערכת שכמו כל מערכת IRST משמשת לגילוי מטוסים ומסוקים (בעזרת לייזר, דבר המונע את חשיפת המטוס במקרה של שימוש במכ"ם לצורך זיהוי של כלי טיס בעל מקלט התרעה מכ"ם), אך משמשת גם לזיהוי מטרות קרקע, לניווט, ולנחיתה.
מוטס), מערכת שכמו כל מערכת IRST משמשת לגילוי מטוסים ומסוקים (בעזרת לייזר, דבר המונע את חשיפת המטוס במקרה של שימוש
במכ"ם לצורך זיהוי של כלי טיס בעל מקלט התרעה מכ"ם), אך משמשת גם לזיהוי מטרות קרקע, לניווט, ולנחיתה.
 
===יכולות הקטנת חתימת המכ"ם===
 
על אף שהמטוס לא תוכנן להיות מטוס [[חמקן]], יצרני המטוס ביצעו ניסויים באבות טיפוס מוקדמים על-מנתעל־מנת להקטין את חתימת המכ"ם שלהם, בין היתר על ידי ניסויים של מעטות שונים של חומר סופג [[קרינת מכ"ם]], וניסיונות להשתמש בחיישנים פאסיביים במטוס, על-מנתעל־מנת להקטין את הקרינה הנפלטת ממנו. לבסוף ננקטו מספר אמצעים על-מנתעל־מנת להקטין את חתימת המכ"ם שלו, במיוחד בחלקו הקדמי:
כונסי האוויר מסווים את חלקם הקדמי של המנועים, שבדרך-כללשבדרך־כלל מגדילים את חתימת המכ"ם של המטוס. כלי הנשק החיצוניים מורכבים בגומחה-למחצהבגומחה־למחצה בתוך המטוס, דבר שמקטין את חתימת המכ"ם של כלי הנשק (כלי הנשק לא מוכנסים בצורה מלאה על-מנתעל־מנת להשתמש במספר רב יותר של נקודות תלייה, ולאפשר שימוש בחימוש גדול). הוקטנה הפליטה [[קרינה אלקטרומגנטית|האלקטרומגנטית]] של המכ"ם בעזרת מערכת בקרת פליטה אוטומטית. בנוסף לכך, חלקים של המטוס מצופים בחומר סופג קרינת מכ"ם.
 
לפי [[חיל האוויר המלכותי]], [[שטח חתך מכ"ם|שטח חתך המכ"ם]] של המטוס טוב יותר מהמפרט המקורי. לא פורסם ערך רשמי לשטח חתך המכ"ם של המטוס, אך ישנן השערות כי הוא בסביבות מטר רבוע אחד בתצורה "נקייה" (ללא כלי נשק ומכלי דלק חיצוניים). ערך זה בא בהשוואה ל-20ל־20 מטרים רבועים של ה[[סוחוי-30|סוחוי־30]], מטר רבוע של ה[[סוחוי-35|סוחוי־35]], ול-0ול־0.025 מטרים רבועים של ה-ה־[[F-117]].
 
== ביצועים ==
[[קובץ:Eurofighter-WestoverAFRB-2009.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יורופייטר טייפון בשירות חיל האוויר המלכותי]]
בשנת [[2004]], מפקד [[חיל האוויר האמריקני]], הגנרל ג'ון פ. ג'מפר, אמר לאחר שהטיס יורופייטר טייפון:
{{ציטוט|תוכן="אני הטסתי את כל מטוסי הסילון, אך אין טוב כמו היורופייטר."|מקור=מפקד חיל האוויר האמריקני באותה התקופה, הגנרל ג'ון פ. ג'מפר{{הערה|1=[http://www.eads.net/1024/en/pressdb/archiv/2005/2005/en_20050613_eurofighter_facts.html The Eurofighter programme: data and facts]}}|מרכאות=כן}}
 
במהלך פיתוחו של היורופייטר, נעשו מספר השוואות בינו לבין ה-ה־[[F-22 ראפטור]]. במרץ [[2005]], הגנרל ג'מפר, האדם היחיד שהטיס עד אז גם את היורופייטר טייפון וגם את ה-Fה־F-22 ראפטור, אמר:
{{ציטוט|תוכן="היורופייטר הוא גם קל תנועה וגם מורכב, אבל זה עדיין מורכב להשוות אותו עם ה-Fה־F-22 ראפטור. אלו שני סוגי מטוסים שונים. זה כמו לבקש מאיתנו להשוות בין מכונית [[נאסקאר|NASCAR]] לבין מכונית [[פורמולה 1]]. שניהם מלהיבים בדרכים שונות, אבל הם תוכננו לרמות שונות של ביצועים."|מקור=מפקד חיל האוויר האמריקני באותה התקופה, הגנרל ג'ון פ. ג'מפר{{הערה|שם=quote|1=[http://archive.is/20121212014636/http://www.af.mil/news/story.asp?id=123010102 CSAF: Raptor, Eurofighter complementary]}}|מרכאות=כן}}
 
בהמשך הוסיף:
{{ציטוט|תוכן="היורופייטר בהחלט מרשים, עם השליטה החלקה ויכולויכולת נשיאת [[תאוצת הכובד|כוח G]] גבוה. לשם כך הוא תוכנן, במיוחד הגרסה שאני הטסתי. יכולות התמרון של המטוס בקרבות קרובים היו מרשימות גם כן."|מקור=מפקד חיל האוויר האמריקני באותה התקופה, הגנרל ג'ון פ. ג'מפר{{הערה|שם=quote}}|מרכאות=כן}}
 
היורופייטר מסוגל להגיע לשיוט במהירות על-קוליתעל־קולית ללא שימוש במבערים אחוריים. לפי אתר חיל האוויר הגרמני, המהירות הקסימלית של המטוס נעה בין 1.2 [[מספר מאך|מאך]] ל-1ל־1.5 מאך. עם זאת, צוין כי היורופייטר מסוגל להגיע למהירות כזאת רק בתצורה "נקייה", חסרת כלי נשק ומכלי דלק חיצוניים.<br{{ש}}נטען על היורופייטר כי הוא בעל עמידות בפני קצב פנייה גדול יותר במהירויות תת־קוליות ועל קוליות, ותאוצה מהירה יותר במהירות 0.9 מאך בגובה 20,000 רגל, יותר מאשר מטוסי ה־[[F/>A-18 הורנט]], [[F-15 איגל]], [[F-16 פייטינג פלקון]], [[סוחוי-27]], ו[[מיג 29]].
נטען על היורופייטר כי הוא בעל עמידות בפני קצב פנייה גדול יותר במהירויות תת-קוליות ועל קוליות, ותאוצה מהירה יותר במהירות 0.9 מאך בגובה 20,000 רגל, יותר מאשר מטוסי ה-[[F/A-18 הורנט]], [[F-15 איגל]], [[F-16 פייטינג פלקון]], [[סוחוי-27]], ו[[מיג 29]].
 
ביולי [[2007]], נערך תרגיל משותף של [[חיל האוויר ההודי]] עם חיל האוויר המלכותי ובמהלכו, לראשונה, לקחו חלק מטוסי יורופייטר ומטוסי [[סוחוי-30|סוחוי־30]]. חיל האוויר ההודי לא הרשה לטייסיו להשתמש במכ"ם, מטעמי בטיחות הנוגעים לרכיב מסווג ביותר בו. במהלך התרגיל, טייסי חיל האוויר המלכותי הודו בכנות כי הסוחוי-30הסוחוי־30 הציג ביצועים שהתעלו על היורופייטר.{{הערה|1=[http://www.domain-b.com/aero/july/2007/20070720_indra_dhanush.htm http://www.domain-b.com/aero/july/2007/20070720_indra_dhanush.htm]}}
 
במהלך תרגיל בשנת 2008, נערך קרב דמה בין מספר מטוסי יורופייטר לבין F/A-18 הורנט, [[מיראז' F1]], ו-Fו־F-16 פייטינג פלקון, בסופו מטוסי היורופייטר הפילו את כל שאר המטוסים ללא אבידות, על אף העובדה ש"אויביהם" עלו עליהם במספרם (כ-27כ־27 נגד 8 מטוסי יורופייטר).{{הערה|1=[http://eurofighter.com/news/20080313eng.asp "Four Eurofighter Typhoon Air Forces United in Exercise"]}}
 
בינואר [[2010]], במהלך תרגיל משותף של חילות אוויר מ[[נאט"ו]], שני מטוסי יורופייטר יירטו 8 מטוסי F-15 במהלך דימוי של קרב אוויר.{{הערה|1=[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=501731&highlight=%E9%E5%F8%E5%F4%E9%E9%E8%F8 פרש: "שני מטוסי יורופייטר 'יירטו' שמונה מטוסי F-15 במהלך תרגיל של נאט'ו"]}}
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.eurofighter.com/ אתר יורופייטר הרשמי]
 
==הערות שוליים==