קרב אספרן-אסלינג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:1809 באמצעות HotCat
שורה 3:
 
==רקע==
הצבא האוסטרי, אשר ספג מהלומות חוזרות ונשנות מן הצרפתים ברובן הגדול של ההתמודדויות ביניהם, ערך רפורמה בשורותיו בשנות השקט היחסי שקדמו ל-1809 (אוסטריה לא נטלה חלק בקרבות [[הקואליציה הרביעית]]), וכעת נראה היה כי המדובר בצבא טוב יותר. עקב הסתבכותה של צרפת ב[[מלחמת חצי האי]], נאלץ נפוליאון להוציא מספר ניכר של חיילים מ[[מרכז אירופה]]. [[האימפריה האוסטרית]] חשה כי ביכולתה לנצל את ההזדמנות לחדש את השפעתה ב[[גרמניה]], וב-9 באפריל 1809 פלשה ל[[בוואריה]], אשר הייתה בעלת ברית של צרפת. נפוליאון פנה כנגד הכוחות האוסטריים, הביסם במספר קרבות, וב-12 במאי 1809, נכנס ל[[וינה|ווינה]]. נפילת וינה לא מנעה מהארכידוכס קרל מלהמשיך בקרב. בעת שוינה נפלה בידי הצרפתים, נהרסו הגשרים שעל הדנובה, והצבא האוסטרי התרכז בביזמברג (Bisamberg), מספר ק"מ צפונה מערבה מוינה, בגדה השמאלית, הצפונית, של הדנובה. ב-13 לחודש, ניסו הצרפתים לחצות את הדנובה בשוורצלקנאו (Schwarzlackenau), לא הרחק מביזמברג. ניסיון זה נהדף, תוך שהצרפתים סובלים כ-700 אבדות. כיוון שכך, הצרפתים פנו ללובאו (Lobau, כיום מצפון לכביש שבין העיר וינה ל[[נמל התעופה הבינלאומי וינה-שווכאט]], שממזרח לה), מקום שם ישנו אי המחלק את הנהר לתעלות צרות. בלילה שבין ה-19 ל-20 בחודש הם תפסו את הגשרים שבין הגדה הימנית (הדרומית) של הדנובה לבין האי, וכבשו אותו ללא התנגדות. ב-20 לחודש בערב, הצרפתים גישרו בין האי לבין הגדה השמאלית, והחלו לחצות את הנהר צפונה. תוך כדי כך הם גירשו משמרות אוסטריים קטנים. עד לבוקר המחרת חצו את הנהר כ-40,000 חיילים, והחצייה נמשכה כל אותו היום ובמשך הלילה. כללית, הארכידוכס קרל לא גילה התנגדות מול הכוח החוצה. למעשה, הארכידוכס העדיף להכות בצרפתים לאחר חציית הנהר של כוח גדול דיו, אך לפני שיתר הצבא הצרפתי יחוש לעזרה.
 
==השטח==