כנף בעלת גאומטריה משתנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←היסטוריה: תקלדה |
מ replaced: שנות הארבעים ← שנות הארבעים באמצעות AWB |
||
שורה 4:
לרוב, מצב בו הכנפיים משוכות לאחור מתאים למצב המצריך טיסה במהיריות גדולות, ומצב בו הכנפיים משוכות קדימה (מצבן הרגיל) מתאים לטיסות במהירות נמוכות יותר בהן המטוס צריך לשאת מטען רב ולחסוך בצריכת ה[[דלק]] שלו, וכן לשפר את מהירות ה[[המראה (תעופה)|המראה]] והנחיתה על המסלול. מטוס בעל גאומטריית כנף משתנה מאפשר לטיס לכוונן את הכנפיים למהירות הטיסה הרצויה כראותו לנכון. התכנון מתאים למטוסים שמצופה מהם לנוע במהירות יחסית נמוכה והן במהירות גבוהה, ולכן רוב המטוסים בעל מאפיין זה יהיו מטוסים [[צבא]]יים. חלק מן המטוסים הרב-תכליתיים המשמשים הן כמטוסי הפצצה והן כמטוסי יירוט או [[מטוס קרב|מטוסי קרב]], הם מטוסים בעלי כנפיים בגאומטרייה משתנה.
מספר של מטוסים ניסויים בעלי גאומטריית כנף משתנה פותחו ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] ו[[שנות השבעים]]. כיום, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התעופה וביניהן היכולת לייצר מטוס מ[[חומר מרוכב|חומרים מרוכבים]] וקלים יותר השימוש במאפיין זה נזנח. כדי להפחית או להגביר את כוח הגרר שמופעל על כנף המטוסים, משתמשים במחשב שמרים או מוריד את [[מדף (תעופה)|מדפי הכנף]].
==היסטוריה==
שורה 10:
המטוס הראשון שהיה בעל מאפיין של גאומטריית כנף משתנה, היה מטוס מדגם ווסטלנד-היל "[[פטרודקטילוס]]". היה זה מטוס ללא זנב שהיה ניתן לשנות במעט את זווית הכנפיים ביחס לגוף המטוס בעת טיסה, והוא יוצר כבר בשנת [[1931]].
בהמשך תוכננו ויוצרו מטוסים נוספים בעלי גאומטריית כנף משתנה. אחד מהראשונים שבהם היה [[מסרשמיט Me P.1101]], שתוכנן כך שיהיה ניתן לכוונן את כנפיו בטרם המראה, אך לא באוויר. המטוס מעולם לא המריא לאוויר, עקב סיום [[מלחמת העולם השנייה]] ונפילת [[גרמניה הנאצית]].
זמן קצר לאחר מכן, התכנון והדגם הראשוני של המסרשמיט P.1101 הועבר ל[[ארצות הברית]] ונחקר על ידי חברת בל. בשל פגמים וחוסר במסמכי התכנון, וכן נזק שנגרם ל[[אבטיפוס]], החברה החליטה לנטוש את הפרויקט. במקום להתבסס על התכנונים והדגם ה[[גרמני]], הוחלט לייצר גרסה חדשה לגמרי של המטוס וכך בא לעולם הדגם [[X-5]], שאת כנפיו היה ניתן לכוונן בעת טיסה. כאשר כנפיו של מטוס זה נמשכו לאחור [[מרכז הכובד]] שלו הוסט לאחור וכתוצאה היה קשה לשלוט בו. כדי לפצות על כך, מהנדסי החברה נאלצו לבנות מערכת שמאזנת את מרכז הכובד בעת שינוי זווית הכנפיים.
שורה 19:
[[קובץ:Tornado_f3_ze764_kemble_arp.jpg|ממוזער|שמאל|250px| פאנביה טורנדו F-3 עם כנפיים משוכות לאחור]]
ה[[בריטים]] ניסו לשתף פעולה עם ה[[צרפתים]] כדי לתכנן ולייצר מטוס קרב בעל גאומטריית כנף משנתה, אך הצרפתים נסוגו מהרעיון והשותפות בוטלה. כתוצאה מכך הבריטים פנו לעמיתיהם האירופאיים האחרים וכך התהווה המיזם ליצירת המטוס [[פאנביה טורנדו]], שהוא אף [[מטוס קרב רב-משימתי]]. מטוס זה דומה מאוד ביכולותיו לדגם F-111 אך קטן ממנו. לאחר שביטלו את השותפות עם הבריטים, החברה הצרפתית [[דאסו תעופה]] החלה לפתח מטוסי קרב בעל מאפיין של כנף משוכה, "דאסו מיראז' G". הם יצרו שני אביטוס: G4 ו-G8 בשנת [[1968]]. באותו פרק זמן [[הצי האמריקאי]] הציג לעולם את ה-[[F-14 טומקט]], שבא להחליף את הדגם F-111 בתור מטוס הצי. שלא כמו בדגם שנועד להחליף, כנפי הטומקט תוכננו להתכוונן [[אוטומציה|אוטומטית]] בהתאם למהירות ורום הטיסה. את כנפי המטוס ניתן לכוונן גם בעת תאוצה שלילית, ולא רק שהן מתקפלות לאחור אלא גם לפנים. [[חיל האוויר האמריקאי]] אימץ אף הוא דגם חדש בעל גאומטריית כנף משתנה, המטוס [[B-1 לנסר]]. מפציץ זה נועד להיות בעל שילוב מוצלח של טיסה במהירות [[על-קולי|על קולית]] בגובה נמוך וטיסה במהירות שיוט בגובה רם. המטוס האחרון בעל מאפיין כיוונון הכנפיים, שתוכנן ונכנס לשירות מבצעי, היה המטוס הסובייטי [[טופולב Tu-160]] שיוצר לראשונה בשנת [[1980]].
למטוס בעל גאומטריית כנף משנתה ישנם יתרונות רבים: קיצור מרחק ההמראה, יכולת לשאת יותר מטען ו[[חימוש]] ויכולת חדירה לשטח אווירי במהירות גבוהה אך בגובה נמוך. אולם, למנגנון השליטה בזווית הכנפים יש חסרונות בולטים, ביניהם תוספת ניכרת למשקל המטוס עצמו ושנית מורכבות טכנית גבוהה. אף מטוס בעל מאפיין זה לא יוצר משנת [[1992]], הדגם האחרון שיוצר היה הטופולוב Tu-160. עם זאת, בשנת [[2015]] נמסר כי [[רוסיה]] תפתח במיזם [[PAK DA]], מיזם שלפיו דגם משופר של הטופולוב 160 יפותח. לפי המיזם דגם חדש וראשוני יטוס לראשונה בשנת [[2020]], ויהיה המטוס החדש הראשון בעל גאומטריית כנף משנתה שעולה לאוויר מזה 28 שנים.
| |||