פונמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים, \1ליניארי |
מ קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 1:
ב[[בלשנות]], '''פונמה''' (לפי הצעת [[האקדמיה ללשון העברית]]: ''''הֶגְיָן'''') היא יחידה תאורטית בסיסית של [[הגייה]] שעשויה להבדיל בשפה מסוימת בין [[מילה (בלשנות)|מילים]]; כלומר, החלפה של פונמה אחת באחרת הופכת מילה אחת למילה שונה. שתי מילים השונות זו מזו במשמעותן ויש ביניהן הבדל בפונמה אחת בלבד נקראות "[[זוג מינימלי]]" (או "זוג מזערי"), למשל, המילים '''גיר''' ו'''קיר.'''
פונמות מייצגות, בדרך כלל, אוסף של הגאים הדומים זה לזה במאפיינים [[פונטיקה|פונטיים]] או [[פונולוגיה|פונולוגיים]], כלומר אוסף של [[אלופון|אלופונים]].
שורה 9:
לכל שפה יש אוסף פונמות משלה. למשל ב[[עברית]] אין הבדל בין ר' המבוצעת בקדמת הפה לבין ר' אחורית ושתיהן מסמלות את אותה הפונמה, אולם ב[[ערבית]] אלה שתי פונמות שונות (ر, غ), וניתן למצוא זוגות מינימליים המבחינים ביניהן.
מספר הפונמות בכל שפה משתנה. יש שפות בנות 140 פונמות ויש שפות עם 10 פונמות. ברוב השפות יש
==פונמות בעברית==
{{להשלים|נושא=מדעי הרוח}}
ב[[עברית ישראלית|עברית המודרנית]] יש כ-30 פונמות.
רוב הפונמות בעברית מסומנות בכתיבה מנוקדת.
שורה 36:
[[תרגום השבעים]] מרמז שהאותיות חי"ת ועי"ן ייצגו במקרא פונמה נוספת כל-אחת, בדומה לאות שי"ן: ח' ו-ע'. פונמות אלה אבדו לפני המצאת הניקוד, אך נשמרו בשפות שמיות אחרות, למשל בערבית. ב[[לשון המקרא]] שׂ ו-ס מייצגות פונמות שונות (למשל, [[זוג מינימלי|הזוג המינימלי]] שָׂר - סָר מבחין ביניהן), אולם ב[[לשון חז"ל]] התבטלה הפונמה המיוצגת ב-שׂ והתמזגה ב-ס.
דוגמה להשתנות פונמית שככל הנראה מתרחשת בימינו בעברית היא הפיכתם של זוגות האלופונים כ-כֿ, ב-בֿ, פ-פֿ לפונמות נבדלות. לפי המקובל, בעברית מקראית, ובמידה רבה עדיין גם ב[[עברית חדשה|עברית החדש]]ה, כּ ו-כֿ הן שני [[אלופון|אלוֹפוֹנים]] של פונמה אחת, וכך גם בּ ו-בֿ, פּ ו-פֿ: לדוברי השפה ברור הקשר בין זוגות המילים "תוף - תופים", "בין - לבין", "שכח - נשכח", וכו'. בתקופה קדומה של העברית נבע החילוף בין האלופונים ישירות מתוך ה[[פונולוגיה]] של השפה - כלומר: אף דובר לא היה צריך לשנן חוקים כדי לדעת מתי נכון או לא נכון להגות את הביצוע הרפה או הדגוש של הפונמה (ראו [[דגש קל]]). הפונולוגיה של העברית המודרנית היא פחות עקבית בהקשר זה, ובימינו הולכות ומתרבות ראיות לכך, שהזהות הפונמית הזו הולכת ונעלמת. במילים אחרות: באזניהם של דוברי עברית רבים, ההחלפה בין כ ו-כֿ, ב ו-בֿ, או פ ו-פֿ
דוגמה לתופעה זו היא המילה "רֶכֶּז"[[wikt:רכז#רֶכֶּז|<small><sup>(ויקימילון)</sup></small>]]. מילה זו איננה הולמת את כללי הדקדוק העבריים וקיומה מדגים את תהליך התרחקותה של ה[[פונולוגיה]] של העברית החדשה מזו של העברית המקראית: מכיוון שבכל תצורות השורש ר-כ-ז בעברית הכ"ף היא דגושה, שימרו דוברי העברית המודרנית את הדגש בכ"ף כשיצרו את המילה "רֶכֶּז". אבל לפי הדקדוק העברי המקובל, המשקל קֶטֶל אינו יכול להכיל דגש באות השנייה של השורש - לא קל ולא חזק. מאחר שדוברי עברית חדשה אינם מכירים אף תצורה של ר-כ-ז עם כ"ף רפה (בביצוע חוכך), יצרו הדוברים את הצורה בכ"ף בביצוע פוצץ.
שורה 51:
==לקריאה נוספת==
* [[האוניברסיטה הפתוחה]], '''מבוא לבלשנות''', יחידות
==הערות שוליים==
|