קרב מטמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השלכות: הגהה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
עריכה, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 3:
| מערכה=[[מלחמת סודאן-אתיופיה]]
| מלחמה=[[המלחמה המהדית]]
| תמונה=[[
| כיתוב=לוחמים אתיופים (בסביבות 1845)
| תאריך התחלה=[[9 במרץ]] [[1889]]
שורה 18:
| ראש מדינה ראשון=
| ראש מדינה שני =
| מפקד ראשון=ה[[קיסר אתיופיה|קיסר]] [[יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה|יוהנס הרביעי]]<br /> [[ראס]] [[אלולה אנגדה]] <br />
| מפקד שני=[[זאקי טומל]]
[[ ששון בן ששון]]
שורה 29:
| מפה=
}}
'''קרב מטמה''' (או '''קרב גלאבט''') התרחש
הקרב התרחש בשטח שבין שני היישובים גלאבט (
== רקע ==
ב-[[1881]] פרץ ב[[סודאן]]
גם מסעי הניצור בכפייה של האוכלוסייה המוסלמית באתיופיה על ידי יוהנס, תרמו כנראה להתדרדרות היחסים עם מדינת ה[[אסלאם]] הקיצוני.
▲גם מסעי הניצור בכפייה של יוהנס, תרמו כנראה להתדרדרות היחסים עם מדינת ה[[אסלאם]] הקיצוני.
גלאבט ומטמה שהיו ממוקמות על סחר התוואי בין נהר ה[[נילוס]] ל[[גונדר]] ([[עיר בירה|בירת]] אתיופיה [[1632]]-[[1855]]) שימשו את ה[[מהדיסטים]] כבסיסי פשיטה לאתיופיה. בתגובה הוכו המהדיסטים בראשות עות'מאן דיגנה בשנת [[1885]] על ידי [[ראס אלולה]] ב[[קרב כופית]].{{הערה|1=
Erlich, Haggai ethiopia & eritrea during the Scramble for Africa:a political biograpi of
== הביזה של גונדר ==
כמה שנים מאוחר יותר, ה[[נגוס]] של [[גוג'אם]],
למרות "חילולה" של העיר ההיסטורית, הקיסר יוהנס היה מוטרד יותר מה[[איטלקים]] בצפון שהחלו לחדור מ[[מאסאווה]] לרמת [[אריתריאה]], והתכוון לצאת בהתקפה נגד [[מנליק השני|מנליק]] (בזמנו, [[נגוס]] (מלך) [[שוואה]]) בשל חשדות ל[[מרד]]. הוא רצה לצאת נגד מנליק, אולם ה[[כמורה]] וה[[קצין (צבא)|קצינים]] הבכירים לחצו עליו לטפל קודם באיום המהדיסטי. בסופו של דבר, הוא קיבל את עצתם, ועל פי אלקה למלם: "אם אחזור, אלחם נגד שוואה מאוחר יותר כאשר אשוב. ואם אמות במטמה בידי הפראים אני אהיה לגן עדן"{{הערה|1=Erlich, Haggai (1996). Ras Alula and the Scramble for Africa. Lawrenceville: Red Sea}}.
==
[[
בסוף [[ינואר]] [[1889]] גייס יוהנס [[צבא]] גדול שכלל 20,000 [[חיל פרשים|פרשים]] ו-130,000 [[חיל רגלים|רגלים]]{{הערה|1=למעשה הייתה מטרת הגיוס להילחם באיטלקים, אולם בעקבות הפלישה המהדיסטית הופנה כלפי המהדיסטים הסודאנים}}, אשר התכנס ב[[דמביה]]. לסודאנים היה צבא בן 85,000 חיילים, אשר התבצרו ב[[גלאבאט]], והקיפו את העיר ב[[זאריבה]] ענק ([[מחסום הפרדה|מחסום]] עשוי בשילוב שיחי כוב, בדומה לחוטים עוקצניים).
ב-[[8 במרץ]] [[1889]] הגיע צבא אתיופיה לטווח ראייה מגאלאבט, אולם ההתקפה החלה רק למחרת. אחייניו של הקיסר פיקדו על האגפים, [[ראס היילה מרים גוגסה]] פיקד על האגף השמאלי ו[[ראס מנגשה]] על הימני{{הערה|1=Erlich, ''Ras Alula'', p. 134}}. האתיופים הצליחו לחדור את הזאריבה, וכן, על ידי ריכוז התקפה נגד חלק מההגנה הצליחו לפרוץ דרך קווי המהדיסטים לתוך העיר. המגינים סבלו אבידות כבדות ועמדו בפני התמוטטות מוחלטת, כאשר באופן בלתי צפוי התחולל מפנה בקרב לטובתם.
הקיסר יוהנס, אשר רכב בראש הצבא, נפגע מ[[כדור (תחמושת)|כדור]] בכתפו ונפצע קל, אבל כדור שני פגע בחזהו ופצע אותו אנושות. הוא נלקח לאוהלו ומת באותו הלילה. לפני מותו, ציווה על האצילים להכיר בבנו, ראס מנגשה, כיורשו{{הערה|1=Erlich (''Ras Alula'', p. 134), [[חגי ארליך]] מציין שעד הכרזתו של יוהנס לפני מותו ראס מנגשה היה מוכר בתור אחיינו, ולא בנו}}. [[רוח הגייסות|מוראל]] הצבא האתיופי נפגע בעקבות מותו של הקיסר והמהדיסטים הצליחו לפזר את הצבא האתיופי ולנצח בקרב.
לדברי [[דוד ל. לואיס]], לא היו המהדיסטים מודעים למותו של הקיסר עד ש{{ציטוטון|צחנת גופת הקיסר הנרקבת במהירות התריעה מרגל והסודאנים שכמעט הפסידו יצאו ברעם גדול מתוך הזאריבה שלהם ופיזרו את האתיופים המדוכאים כמו זרזירים}}. כמה ימים לאחר מכן (ב-[[12 במרץ]]) השיג המפקד המהדיסטי, [[זאקי טומאל]] את ה[[ראס]]ים [[ראס אלולה|אלולה]] ומנגשה ואת כוחותיהם ליד [[נחל אטברה]], התפתח קרב על הגופה, ובמהלכו נפלו בין היתר הראס [[אראיה דמצו]] (דודו של הקיסר). המהדיסטים כרתו את ראשו של יוהנס ושלחוהו כפרס לבירת ה[[ח'ליפה]] [[אומדורמן]]{{הערה|1=Erlich, ''Ras Alula'', p. 135f}}.
== השלכות ==
מותו של הקיסר גרמה למהומה [[פוליטיקה|פוליטית]] באתיופיה.
עבור המהדיסטים היו לקרב תוצאות קשות. הם אמנם ניצחו בקרב, אך איבדו רבים מחייליהם הטובים. הח'ליפה החליט להפסיק את פעולות האיבה נגד אתיופיה והסכסוך הצטמצם לפשיטות גבול קטנות{{הערה|1=Churchill Winston, ''The river war'' (London, Eyre and Spottiswoode, 1952) p. 83}}.
|