מזרח ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשר הביטחון |
תגית: הוספת תבנית לשינויים בערך |
||
שורה 28:
[[קובץ:Rockefeller Museum 1898-1946.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מוזיאון רוקפלר]] במזרח העיר.]]
===לפני קום המדינה===
{{להשלים}}
מאז אמצע המאה ה-19, מרבית תושבי מזרח ירושלים היו יהודים. בראשית המאה ה-20, התרכזו מרבית תושביה היהודיים של ירושלים, בעיר העתיקה. רובם התגוררו ברובע היהודי, אך חלקם גרו באזורים אחרים בהם [[חצר ראנד]], ו[[חצר גליציה]] שברובע המוסלמי ו[[כפר השילוח]] שבמורדות הר הזיתים. בעקבות מאורעות תרפ"ט ועוד יותר בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ברחו מרבית היהודים מבתיהם במזרח ירושלים, והמעטים שנשארו- כ-1700 איש, התרכזו אך ורק ברובע היהודי. בתיהם של הבורחים נשדדו ונבזזו על ידי התושבים הערבים. ה'טיהור' של מזרח ירושלים מיהודים, הושלם במהלך מלחמת השחרור. הצבא הירדני כבש את כל הרובע היהודי ואסר את התושבים. את חלקם הוא לקח בשבי ואת חלקם גירש לשטח שבשליטה ישראלית במערב העיר, כך שאף יהודי לא נותר במזרח ירושלים.
===השלטון הירדני===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים המחולקת]], [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן]]}}
על פי הצעת [[תוכנית החלוקה]] של [[האומות המאוחדות]] (האו"ם) משנת 1947, הייתה העיר ירושלים אמורה להיות חלק משטח בינלאומי בניהול האו"ם, אולם התוכנית לא התקבלה ולא יושמה בפועל. לאחר [[מלחמת העצמאות]] שלטה [[ישראל]] בחלקיה המערביים של העיר ירושלים (אזור מרבית השכונות היהודיות) ובאזור הר הצופים, ואילו [[ממלכת ירדן]] שלטה בעיר העתיקה ובשכונות המזרחיות של העיר, בהם גם [[הרובע היהודי]], שתושביו היהודים
במהלך השלטון הירדני איבדה ירושלים המזרחית את מעמדה מתקופת המנדט כעיר מרכזית, והפכה לעיר-סְפר. חרף סעיף ב[[הסכמי רודוס]] (1949) שהבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים, מנע השלטון הירדני כניסת ישראלים למקומות הקדושים ליהודים, והתיר לתיירים בני דתות אחרות לצאת מהחלק הירדני של העיר אל החלק הישראלי – אך לא להיכנס אליו מישראל. בנוסף, מיד לאחר המלחמה, הרס השלטון הירדני את בתי הכנסת העתיקים ששימשו את היהודים במקום, בהם [[בית כנסת החורבה]] ו[[בית הכנסת תפארת ישראל]] תוך הפרת [[הסכמי רודוס|הסכמי שביתת הנשק]], בניסיון למחוק כל זכר להיסטוריה היהודית במקום. בסך הכל, הרסו הירדנים 58 בתי כנסת בשטחים שכבשו מידי ישראל וכן הרסו את היישובים היהודיים שבצפון מזרח ירושלים- [[עטרות]] ו[[נווה יעקב]].
במהלך שנות שלטונם במזרח ירושלים, הרסו הירדנים כ-38,000 מצבות ב[[בית הקברות היהודי בהר הזיתים]]. רוב המצבות נהרסו במהלך בנייתו של בית המלון [[מלון שבע הקשתות|אינטרקונטיננטל]] ובמהלך סלילת הכביש ליריחו. גישת יהודים למקום נאסרה באופן גורף.
====יחסם של הירדנים לנוצרים====
השלטון הירדני התיר לנוצרים להמשיך להתגורר במזרח ירושלים וכן התיר להם גישה למקומות הקדושים להם, אך הצר את צעדיהם בדרכים רבות. בשנת 1953 אסר השלטון הירדני על הנוצרים לרכוש אדמות בסמוך למקומות הקדושים ומאוחר יותר, הרחיב את האיסור לכל שטח ירושלים. בשנת 1955, סופחו כל בתי הספר במזרח ירושלים למשרד החינוך הירדני. צעד זה חייב את בתי הספר הנוצריים לקיים את הלימודים בשפה הערבית בלבד, לקיים לימודי קוראן ולהעביר את יום החופשה השבועי, מיום ראשון ליום שישי- בהתאם לנוהג המוסלמי. צעדים אלו ואחרים, גרמו לכך שמספר הנוצרים במזרח ירושלים, ירד תוך 19 שנים מ-25,000 ל-12,600.
===שלטון ישראלי===
| |||