ניקוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←לקריאה נוספת: אילן אלדר, עדה ולשון, שיטות ניקוד ומסורות קריאה של העברית, הוצאת הוצאת מאגנס, 2018 |
צ'קטי |
||
שורה 29:
[[קובץ:Bab_voc_fragment_1.jpg|ימין|ממוזער|200px|יחזקאל לד, כג-כה בניקוד בבלי (נתגלה ב[[גניזת קהיר]])]]
{{הפניה לערך מורחב|ניקוד בבלי}}
שיטת הניקוד הבבלית מייצגת את ההגייה של יהודי [[בבל]] ב[[ימי הביניים]]. מסורת ההגייה זו המשיכה להתקיים, בשינויים קלים, בפי [[יהדות תימן|יהודי תימן]]. המאפיין העיקרי שלה הוא מערכת של שש תנועות - ולא שבע כבהגייה הטברנית.
הניקוד הבבלי כולל שבעה סימנים: ששה סימנים עבור שש התנועות, ועוד סימן עבור השווא. כמו כן כוללת השיטה סימנים נוספים בדומה ל[[דגש קל|דגש]], ל[[רפה]] ול[[מפיק (לשון)|מפיק]] הטברניים. רוב הסימנים נוצרו מאותיות זעירות שנכתבו מעל האותיות שבטקסט.
שורה 43:
=== הניקוד הארצישראלי-טברני ===
{{הפניה לערך מורחב|ניקוד ארצישראלי-טברני}}
הניקוד הארצישראלי-טברני הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של טקסטים עבריים וארמיים בידי יהודי [[ארץ ישראל]], [[צפון אפריקה]] ו[[אירופה]], במהלך [[ימי הביניים]].
שיטת ניקוד זו עושה שימוש בסימנים הגרפיים של [[ניקוד טברני|שיטת הניקוד הטברנית]] כדי לשקף את ההגייה הארצישראלית (הדומה ל[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]]), במקום את ה[[הגייה טברנית|הגייה הטברנית]]. לכן, אף על פי שהסימנים הגרפיים זהים, ההגייה המשתקפת מהם שונה מזו שבשיטה הטברנית.
השיטה שימשה, החל במאה ה-9, לניקוד ה[[מקרא]], ה[[משנה]] והתרגומים הארמיים למקרא ([[תרגום אונקלוס]] לתורה, [[תרגום יונתן]] לנביאים ו[[תרגום כתובים]]). שימוש נפוץ נוסף הוא ב[[סידור|סידורי תפילה]] וב[[מחזור תפילה|מחזורים]] אשכנזיים בימי הביניים המוקדמים.
שורה 73:
==לקריאה נוספת==
* [[אילן אלדר]], '''עדה ולשון, שיטות ניקוד ומסורות קריאה של העברית''', הוצאת [[הוצאת מאגנס]], 2018
==קישורים חיצוניים==
| |||