מרטין ריט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 15:
ללא יכולת לעבוד בטלוויזיה, ריט חזר לתיאטרון למספר שנים. ב- [[1956]] ה- "Red Scare", שהיה אחראי על רדיפת הנחשדים בקומוניזם וההבאתם בפני הוועדה, הפחית מהאינטנסיביות בה פעל, ולא מנע מריט לשוב ולביים בהוליווד. סרטו הראשון כבמאי קולנוע נקרא "גם הוא בענקים". סרט זה היה חשוב ביותר לריט ויכל לתת לו לבטא את ניסיון העבר שלו. הסרט, שעסק בעובד במזח המאויים על ידי בוס מושחת. בסרט מופיעים אלמנטים שיופיעו גם בסרטיו הבאים: [[שחיתות שלטונית]], [[גזענות]], הפחדה, דיכוי ממשלתי וזכויותיהם של העובדים. הוא נודע כבמאי המרבה לעסוק בבעיות חברתיות, המושפעות מחייו שלו עצמו.
 
בהמשך ביים 25 סרטים נוספים, ביניהם ארבעה עם [[פול ניומן]]. סרטו הנחשב לטוב ביותר הוא "האד" (1963), שעסק בעימות בין חוואי הדוגל בערכים הישנים לבנו המורד, החושב שהאב אינו ראוי לנהל את עסקי חוות הבקר. ריט קיבל על סרטו זה מועמדות יחידה ל[[פרס האוסקר]], לבימוי.ב-1966 ביים ריט את אחד העיבודים הטובים ביותר למסך מספרי ג'ון לה-קארה -"המרגל שחזר מן הכפור",בכיכובם של ריצ'רד ברטון, [[קלייר בלום]] ואוסקר וורנר. ב-[[1976]] ביים את הסרט הראשון שעסק בציד המכשפות על הוליווד שחווה על בשרו בזמן ה[[מקארתיזם]]. הסרט נקרא "שם בהשאלה", סאטירה בה גילם [[וודי אלן]] במאי כושל, המתבקש על ידי אומנים הנמצאים ברשימה השחורה להשאיל להם את שמו, ועקב כך מטרידות אותו דילמות מוסריות קשות.
 
בסרטו משנת [[1979]] "[[נורמה ריי]]", גילמה [[סאלי פילד]] פועלת טקסטיל ההופכת למנהיגת העובדים במאבקם מול ההנהלה, על שיפור תנאי השכר והתברואה במפעל. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזיכה את סאלי פילד בפרס האוסקר. סרטיו מ[[שנות השמונים]] היו מתונים הרבה יותר מסרטיו הראשונים. הוא נפטר ב[[דצמבר]] [[1990]], בגיל 76, תשעה חודשים לאחר צאת סרטו "למדי אותי לאהוב".