פרנסיסקו פיסארו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ללשון המעטה |
|||
שורה 28:
השמועה על ממלכת הזהב, יחד עם הסיפורים על הצלחותיו של [[הרנאן קורטז]] שנים ספורות לפני כן ב[[מקסיקו]], גרמו לפיסארו לקום ולארגן סדרת משלחות שמטרתן אחת - חיפוש העושר האגדי של [[אינקה|ממלכת האינקה]].
בשנת [[1524]] הנהיג פיסארו שותפות שכללה מלבדו כומר מקומי בשם הרנאנדו דה לוקה ואיש צבא המלך ששמו [[
===המשלחת הראשונה (1524)===
שורה 36:
===המשלחת השנייה (1526)===
שנתיים לאחר חזרתה של המשלחת הכושלת, החלו פיסארו, אלמאגרו ודה לוקה בהכנות ליציאתה של משלחת נוספת. מושל פנמה לא שש לאשר את משלחתו השנייה של פיסארו, וזאת בעיקר משום שהוא עצמו היה עסוק בארגונה של משלחת דומה לאזור [[ניקרגואה]], אך לאחר שהטוען למשרת המושל הכריז על כוונתו לעודד משלחות לתור את הדרום המסתורי הוא נאות לבסוף לאשר את הבקשה.
באוגוסט [[1526]], לאחר שתמו ההכנות, עזבו שתי ספינות ועליהן 160 אנשים תחת פיקודו של פיסארו את פנמה והפליגו דרומה. המשלחת יצאה בתחילה אל הנקודה הדרומית ביותר אליה הגיע פיסארו במסעו הקודם - נהר סן חואן ומשם המשיכה דרומה. בהגיעה לחופיה הדרומיים של קולומביה התפצלה המשלחת: פיסארו נשאר לתור את אזור החוף, בעוד אלמאגרו נשלח בראש הספינה השנייה חזרה לפנמה במטרה לחזור עם תגבורת. לאחר פיצול המשלחת קיבל פיסארו החלטה לפצל גם את הכח שנשאר לו. הוא שלח את הנווט הראשי שלו, בארטולומה רואיס, שיפליג דרומה לאורך החופים, בעוד הוא עצמו נשאר על החוף המבודד יחד עם קומץ מאנשיו.
[[קובץ:Pizarro-Signature.png|שמאל|ממוזער|250px|פיסארו, שלא ידע קרוא וכתוב, היה משתמש בחתימה "לא אלפאביתית" משני צידי שמו, לאחר ששמו היה נכתב למענו בידי סופרו האישי]]
הנווט רואיס אכן המשיך להפליג דרומה, וזמן קצר לאחר שחצה דרומה את [[קו המשווה]], נתקלה ספינתו בדוברה ועליה ילידים מהעיר טומבס, עיר מחוז בגבולה הצפוני של ממלכת האינקה. אנשיו של רואיס שבו את הדוברה והופתעו למצוא על סיפונה כמויות נכבדות של טקסטיל, חפצי קרמיקה וכן מספר פריטים עשויים [[זהב]], [[כסף (יסוד)|כסף]] ו[[ברקת]]. חלק מהילידים אשר היו על הדוברה נשבו בידי רואיס כדי שיוכלו לשמש כמתרגמים בעת הצורך. רכוש זה היה למעשה הרכוש היחידי אותו הצליחה המשלחת השנייה להשיג, אולם היה די בכמות הזהב הקטנה אשר נתפסה כדי להלהיב מספר רב של קונקיסטדורים לצאת ולחפש את המקור ממנו הגיעה המתכת היקרה.
לאחר שנתקל בדוברה, החליט רואיס לחזור צפונה ולעדכן את מפקדו. בהגיעו לחופי קולומביה הוא מצא את פיסארו ואנשיו באפיסת כוחות כתוצאה מהתנאים הקשים ששרו באזור אותו הם תרו. זמן קצר לאחר חבירתו של רואיס לפיסארו הגיעה גם ספינתו של אלמאגרו למקום. התגבורת שהביא איתו אלמאגרו כללה מלבד מזון ומצרכים גם כ-80 אנשים נוספים אשר הגיעו אל העולם החדש מספרד כשבליבם מנשבת רוח ההרפתקנות לה היו זקוקים פיסארו ואנשיו הרצוצים. התגבורת, יחד עם ממצאיו המעודדים של רואיז גרמו לפיסארו להחליט כי המשלחת תמשיך דרומה לאזור אותו חקר רואיס. לאחר מסע קשה בים הגיעה המשלחת לחופי [[אקוואדור]], שם נתקלו האנשים באוכלוסייה גדולה מאוד של ילידים אשר רק לאחרונה קיבלו על עצמם את שלטון ממלכת האינקה. אופיים המרדני והלוחמני של הילידים, יחד עם עדיפותם המספרית הברורה, גרמו לבסוף לספרדים להחליט שלא לקבוע את מושבם באזור זה, אלא להמשיך ולשהות על ספינותיהם בים.
שורה 50:
רק שלושה עשר אנשים נשארו לצידו של פיסארו. החבורה, שמאוחר יותר זכתה לכינוי "שלושה עשר בעלי התהילה" (ב[[ספרדית]]: Los trece de la fama), צפתה בספינותיו של טאפור המתרחקות חזרה לפנמה כשעל סיפונן רוב רובה של משלחתו המקורית של פיסארו. הנווט הראשי רואיס, נסע גם הוא עם טאפור כדי להצטרף למאמציהם של דה לוקה ואלמאגרו בגיוס אנשים למשלחת נוספת. לאחר שעזבו ספינותיו של טאפור, בנו פיסארו ו-13 אנשיו ספינה רעועה, והפליגו בה כ-15 קילומטרים צפונה אל האי "לה איסלה גורגונה", שם בילו שבעה חודשים עד להגעת התגבורת.
בינתיים בפנמה, נאות המושל דה לוס ריוס, לאחר הפצרות רבות מצידו של דה לוקה, לממן מסע של ספינה בודדת אך למטרה אחת: החזרתו הסופית של פיסארו אל פנמה לא יאוחר משישה חודשים מיום עזיבת הספינה את הנמל. אלמאגרו ודה לוקה קפצו על המציאה ויצאו עם הספינה דרומה, הפעם ללא כל מגויסים חדשים, לפגוש את פיסארו. משנפגשו השלושה בלה איסלה גורגונה, הם החליטו שלא לשוב לפנמה כמצוות המושל, אלא להמשיך ולהפליג דרומה, כפי שהמליצו המתרגמים האינדיאנים של רואיס. בחודש אפריל של שנת [[1528]] הם הגיעו לבסוף לחופי העיר [[טומבס]], בכך היו האנשים הלבנים הראשונים אי פעם לדרוך על אדמת פרו.
בטומבס התקבלו האנשים בחמימות רבה על ידי ה"טומפיס" הילידים המקומיים. לאחר ההגעה לטומבס חקרו אנשיו של פיסארו את האזור והגיעו למסקנה כי מדובר בארץ פוריה ביותר אשר תושביה עשירים מאוד. לראיה ציינו האנשים כי בתי המכובדים המקומיים מעוטרים בכסף וזהב לרוב. באותו הזמן נתקלו אנשיו של פיסארו לראשונה גם ב[[למה (סוג)|למה]], אותה כינה פיסארו "גמל קטן". עורם הלבן של הספרדים, יחד עם [[שריון|שריונותיהם]] הבוהקים נתנו להם את הכינוי המקומי "ילדי השמש", עדות לכבוד הרב שרחשו להם הילידים שהשמש היה אחד מאלוהיהם.
לאחר שהשתכנעו כי זו אכן הארץ העשירה אותה חיפשו, החליט פיסארו לשוב לפנמה, הפעם כדי להכין את משלחת הכיבוש האחרונה והגדולה מכולן. שניים מאנשיו של פיסארו נשארו בטומבס כדי ללמוד את שפת המקומיים ומנהגיהם, בעוד מספר ילידים המשיכו עם פיסארו צפונה כדי לשמש כמתורגמנים בהמשך.
לאחר יותר משמונה עשר חודשים בדרכים, החל פיסארו במסעו חזרה לעבר פנמה כשבליבו הידיעה שלא ישתהה שם זמן רב לפני שיצא שוב אל פרו.
שורה 63:
כאשר אסר מושל פנמה דה לוס ריוס על קיומה של משלחת נוספת לפרו החליטו פיסארו ועמיתיו לעקוף את סמכותו של המושל ולבקש את ההיתר והמימון למשלחת זו הישר אצל מלך ספרד. באביב של [[1528]] הפליג פיסארו מפנמה לספרד והגיע לנמל [[סביליה]] בקיץ של אותה השנה. הוא נתקבל לראיון אצל המלך [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרל החמישי]] בארמונו ב[[טולדו]]. הוא תיאר למלך את מסעותיו בדרומה הלא מוכר של היבשת החדשה ואת הארצות העשירות אותן חקרו אנשיו במטרה "להרחיב את האימפריה הקסטיליאנית". המלך, אשר בדיוק עמד לצאת במסע לאיטליה, התרשם מתיאוריו של פיסארו והבטיח את תמיכתו במאמץ לכיבוש פרו. בהיעדרו של המלך הייתה זו המלכה איזבלה אשר חתמה על ההצהרה המפורסמת (ה-''Capitulación de Toledo'') שאישרה לפיסארו להמשיך בכיבוש הספרדי בפרו. פיסארו הוכרז כמושל, ומושל צבאי בכל הטריטוריות החדשות אותן יכבוש, מקו החוף ועד 200 [[ליגה (יחידת מידה)|ליגות]] אל תוך היבשת. לפיסארו ניתנו כל זכויות המושל בארץ החדשה בעוד עמיתיו לתכנון המשלחת לא הוכרו רשמית כבעלי זכות על הטריטוריה או כבאי כוחו של הכתר הספרדי, עובדה שמאוחר יותר הביאה לריב בין פיסארו לאלמאגרו.
אחד מסעיפי ההצהרה דרש מפיסארו גיוס 250 אנשים אשר ישמשו כצבאו בעת הכיבוש תוך שישה חודשים כתנאי לתמיכת הכתר במשלחת. סעיף זה יצר לפיסארו זמן אותו הוא ניצל לביקור בעיר מולדתו שם שיכנע את אחיו הצעיר הרנאנדו וכמה חברי ילדות שלו להצטרף אליו למסעו אל פרו. בתקופה זו הצטרף אל פיסארו [[פרנסיסקו דה אוריאנה]] אשר עתיד לחקור ולגלות את כל אורכו של [[אמזונאס (נהר)|נהר האמזונאס]]. אחיו האחרים של פיסארו החליטו גם הם להצטרף למסע.
כאשר הייתה המשלחת מוכנה לצאת לדרכה כעבור שנה מיום הגעתו של פיסארו לספרד, היא מנתה שלוש ספינות, מאה ושמונים איש ועשרים ושבעה סוסים. מאחר שפיסארו לא עמד במכסת האנשים אותה דרש הסכמו עם המלך, הוא הפליג בינואר [[1530]] עם ספינתו בחשאי מספרד לעבר [[האיים הקנריים]], שם פגש את אחיו ואת שתי הספינות הנותרות. לאחר איחוד המשלחת יצאו פיסארו ואנשיו בדרכם אל פנמה.
| |||