חופי ישראל – הבדלי גרסאות

מקורו של [[חול]] ה[[זיפזיף]] בישראל ברובו מאזור [[דלתת הנילוס]] ב[[מצרים]] משם הוא מגיע באמצעות זרמי הים בכיוון מזרח וצפון, שוקע בחופי ישראל וממשיך לנדוד צפונה. בשנות השבעים של המאה העשרים הוגבה [[סכר אסואן]] במצרים, אשר קטע את מהלך זרימתו החופשית של ה[[נילוס]], המזרים תוצר ה[[בלייה]] של ה[[סלע]] בהרי [[סודן]] ו[[אתיופיה]] ויחד עמו את תנועתם החופשית של גרגרי החול בדרכם לדלתא. כתוצאה מכך הואטה זרימת גרגירי החול שהובלו על-ידי זרמי הים לחופי ישראל. החול שנצבר ובחלקו הגדול נערם בחופי [[חצי האי סיני]] ממשיך להגיע לישראל, אבל כיוון שמצבורי החול אינם מתמלאים בהתאמה לקצב ריקונם, קיימות הערכות שבטווח של כמה עשרות שנים תיעצר אספקת החולות הן לסיני והן לישראל.

 

 

לצד הקמת התשתיות בחופי הים, מתבצעת כריית חול גם לצורכי בנייה, סלילה, עבודות תשתית ולמילוי במקומות בהם החול התרוקן במטרה לעכב הרס מיידי, שאף היא תורמת את חלקה להפחתת כמות החול בחלק מהחופים מהם נלקח. מחסור בחול הים שיתגלה בישראל בטווח של דור ופחות מכך, יהפוך לבעיה כלכלית לאומית. לצד המחסור לבנייה תמשיך האצה של נסיגת קו החוף, ייגרמו נזקים [[מערכת אקולוגית|למערכת האקולוגית]] החופית והימית, ייפגעו באתרים ארכיאולוגיים וכד'.{{הערה|שם=ברזילי|בועז ברזילי, [http://www.kkl.org.il/files/HEBREW_FILES/machon-mediniut-karkait/karka-74/karka-74-kriyat.pdf '''כריית החול הימי בישראל- החטא ועונשו, התועלת מכריית החול פוגעת בציבור ומטילה עליו עלויות שהן מעל ומעבר להנאתה של אותה קבוצה מצומצמת הנהנית מכרייתו'''], מקרקעין טו/ 4, הוצאת רונן, אוקטובר 2016}}