סטנלי בולדווין – הבדלי גרסאות

צ'רצ'יל האמין באמת ובתמים שעמדתו הפייסנית של בולדווין כלפי היטלר נתנה לרודן הגרמני את התחושה שבריטניה לא תלחם אם תותקף. אף על פי שהיה ידוע באצילות הנפש שהפגין כלפי יריבים פוליטיים כמו צ'מברליין, לא חס כלל על בולדווין. "אני מאחל לסטנלי בולדווין בריאות טובה" אמר צ'רצ'יל כאשר סירב לשלוח לו ברכה ליום הולדתו השמונים ב-[[1947]], "אך היה עדיף לו לא היה נולד כלל". צ'רצ'יל גם האמין שבולדווין, שלא כמו צ'מברליין, יהיה זה שיואשם באופן הכבד ביותר על ידי הדורות הבאים בשל מדיניותו שהובילה ל"מלחמה המיותרת ביותר בהיסטוריה". בכרך הראשון של ספרו של צ'רצ'יל, "מלחמת העולם השנייה" מצוין שבולדווין "הודה במתן קדימות למפלגה לפני המדינה" בשל הודאתו לכאורה שהוא היה מפסיד בבחירות של [[1935]] אם הוא היה מיישם מדינות החלטית יותר של חימוש מחדש. צ'רצ'יל ציטט באופן סלקטיבי נאום שנשא בולדווין בבית הנבחרים שנתן את הרושם המוטעה שבולדווין דיבר על הבחירות הכלליות בשעה שהוא דיבר על בחירות הביניים בפולהאם ב-[[1933]]. והשמיט את ההערות של בולדווין בנוגע לבחירות של 1935 - "קיבלנו מהעם, עם רוב גדול, מנדט לבצע את מה שאף אחד, שנה קודם לכן, היה מאמין שהוא אפשרי". בנאום שנשא עם מותו של בולדווין כיבד אותו צ'רצ'יל בביטוי שהיווה עבורו [[חרב#חרבות בתרבות|חרב פיפיות]]: "הוא היה הפוליטיקאי המרשים ביותר שפגשתי בחיים הציבוריים".

 

 

ב-[[1952]] פרסם ג.מ. יאנג ביוגרפיה של בולדווין שנכתבה על ידו לבקשתו של בולדווין. הוא טען שבולדווין איחד את האומה וסייע למתן את מדיניותה של מפלגת הלייבור. עם זאת, הוא קיבל את הביקורת על בולדווין, שהוא כשל בחימוש מחדש מוקדם מספיק ושהוא נתן קדימות למפלגה לפני המדינה. יאנג טען שבולדווין היה צריך לפרוש ב-[[1935]]. צ'רצ'יל וביברברוק איימו לתבוע אותו אם חלקים מסוימים מהביוגרפיה לא יוסרו או ישונו. בתיווכו של עורך הדין ארנולד גודמן הושג הסכם על פיו יוחלפו בספר משפטים פוגעניים והמוציא לאור של הספר, רופרט הארט-דייוויס, קיבל על עצמו מלאכה "יקרה להחריד" של הסרת והחלפת שבעה דפים מ-7,850 עותקי הספר.