אגר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
←‏מצע גידול: הגהה, עריכה קלה
שורה 11:
 
==מצע גידול==
את האפשרות לשימוש באגר כמצע גידול העלתה לראשונה פאני הסה (Fannie Hesse), אשתו של ולטר הסה (Walter Hesse), חוקר במעבדתו של ה[[ביולוגיה|ביולוג]] הנודע [[רוברט קוך]]. היא השתמשה באגר להכנת ג'ל-מאכל ו[[ריבה]]; היא הציעה לבעלה לנסות ולגדל על האגר [[חיידקים]], ובכך להחליף את ה[[ג'לטין]], אשר שימש בתפקיד זה במשך [[שנה|שנים]] ארוכות. הסה כתב על התגלית לקוך, אשרוהלה אימצהאימץ אותה במהרה; צלחות האגר החדשות שלו שימשו, בין השאר, לגילוי החיידק הגורם ל[[מחלה|מחלת]] ה[[שחפת]] - תגליתו הנודעת ביותר של קוך.
 
חסרונו העיקרי של הג'לטין כמצע גידול הוא היותו [[נוזל]]י ב[[טמפרטורה]] של 37 [[מעלות צלזיוס]]; זוהי טמפרטורת [[גוף]] ה[[אדם]], ואכן הטמפרטורה בה מרבית המיקרואורגניזמים גורמי המחלות גדלים בצורה מיטבית. לאגר לעומת זאת יש תכונה הנקראת [[היסטרזיס]], המתבטאת בכך שבתור מוצק הוא ניתך רק בטמפרטורה של כ-85 מעלות צלזיוס, בעוד בתור נוזל הוא מתמצק בטמפרטורה של 40-32 מעלות. תכונה זו מאפשרת איזון בין יכולת להמיס אותו בקלות לבין יציבות של הג'ל בטמפרטורות גבוהות.
 
האגר מגיע בדרך-כלל מגיע ל[[מעבדה]] כאבקה, אותה יששיש לערבב אותה ב[[מים]] ובמרכיבים נוספים. קיימות וריאציות רבות לצלחת האגר הפשוטה; חברות לציוד ביולוגי מייצרות מגוון סוגי אגר המשמשים לצרכים שונים. '''אגר דם''', למשל, מכיל תמצית [[דם]] של [[יונק]] כלשהו ([[כבש]] או [[סוס]], בדרך כלל); חיידקים רבים מסוגלים לפרק [[תא דם אדום|תאי דם אדומים]] ובכך לשנות את [[צבע]] המצע; כך ניתן לזהות בקלות חיידקים אלו.
 
על צלחות אגר מגדלים בעיקר [[חיידקים]] ו[[פטריות]].