שג'ר א-דור – הבדלי גרסאות

על פי הספר המקיף ביותר על תולדותיה "שג'ראת אד-דור במסורת ובספרות ערבית"{{הערה|1=Götz Schregle, Die Sultanin von Ägypten (Wiesbaden 1961) 3-7.}} היא נאספה בשנת [[1239]] כ[[שפחה]] ל[[הרמון|הרמונו]] של הסולטאן [[אל-מסתעצם הראשון]], החליף ה[[בית עבאס|עבסי]] של [[בגדד]]. ושנה לאחר מכן היא נמכרה ( או לפי גרסה אחרת{{הערה|1=Mustafa Ziada, `The Mamluk Sultans to 1293', in Wolff & Hazard, The Later Crusades, 1189-1311, 735-758}} - ניתנה במתנה) לנסיך האיובי [[אלמלך אצאלח איוב]]. שג'ר אל א-דור המתוארת על ידי היסטוריונים בני זמנה כאישה יפה, אדוקה ומעל הכול - אינטליגנטית, שבתה את לבו של הנסיך האיובי ועתידה הייתה להפוך לאשתו "המועדפת". אל מקריזי{{הערה|שם=פורדהאם}} מספר:

מהלך זה חושף את הכוחות האמיתיים מאחרי הקלעים במצרים: הממלוכים הבח'ריים, שתפסו עמדות כוח מרכזיות במצרים בעיקר תחת שלטונו של הסולטאן אמלך אל כאמל, ובהיותם במעמד של [[עבד]]ים, נמנעו מעימות עם השושלת האיובית והאוכלוסייה של מצרים. הקשר בין שג'ר א -דור

לביברס, שנרקם עוד בעת הכליאה המשותפת באל-קראק והקשר עם פאח'ר א-דין יהיה המנוע העיקרי למהלכים הפוליטיים העתידים של שג'ר א -דור

.{{הערה|1=The New Cambridge Medieval History: C. 1198-C. 1300

עם תפיסת השלטון במצרים הכריז אלאיוב על שג'ר א -דור כאשתו המועדפת והציב אותה בעמדת כוח ממנה הייתה נכונה לזנק - בבוא הנסיבות המתאימות.

שעתה של שג'ר אל א-דור הגיעה עם נחיתת צבאות ה[[צלבנים]] של מסע הצלב השביעי על חוף מצרים בשנת [[1249]]. בריאותו של בעלה הסולטאן הלכה והדרדרה ובמקביל נראה כי הצבא הנוצרי הולך מחייל אל חייל, בעוד הצבא המצרי סופג מפלה בעיר [[דמיאט]] ונסוג אל העיר [[אל-מנצורה]]. ב-[[22 בנובמבר]] נפטר הסולטאן המצרי והשאיר את המדינה ללא הנהגה ובסכנת התפוררות, כאשר צבא נוצרי עומד בשער.

הסולטאן לא השאיר אחריו צוואה או הוראות מפורשות מי עתיד לרשת אותו, אך הותיר עשרות אם לא מאות דפים ריקים החתומים על ידו ששימשו את שג'ר אל א-דור לתפוס את מושכות השלטון. היא השתמשה בדפים אלו להוציא צווים בשמו של הסולטאן. על פי גרסאות אחרות נחתמו הצווים על ידי פאח'ר א דין, שזייף את חתימת הסולטאן.

גופתו של הסולטאן הוברחה מאל מנצורה אל מבצר נידח על ה[[נילוס]] בשם '''קלעת אל רודה'''. במקביל שלחה שג'ר אל א-דור שליח - ממלוכי בשם '''פארס א-דין אקטאי''' אל העיר חצן כיפא - אליה הורחק בשנת 1233 בעלה, שם שלט בנו הבכור ויורש העצר של השולטן - [[אלמלך אלמועט'ם תוראן שאה]]. בידו של השליח הייתה הבשורה על מות הסולטאן וכן בקשה כי ימהר להגיע לקהיר לתפוס את כס השלטון.

בשלב זה הסתיים השלב הראשון בו שלטה שג'ר א-דור במצרים. ההיסטוריון של מסעי הצלב, '''סר סטיבן רונצימן''', עוקב בספרו המונומנטלי על [[מסעי הצלב]] אחרי הקריירה של שג'ר א -דור ומציין{{הערה|1=Steven Runciman, A History of the Crusades, III (Cambridge 1987) 265, 269}} כי בשלב זה נזקקה שג'ר לתמיכה מאסיבית של הממלוכים הבח'ריים ושלטונה נעשה תחת מסווה של שלטון הסולטאן.

תקופה זו נסתיימה לאחר שהח'ליף התערב מבגדד ודרש ששג'ר א-דור - שפחתו בעבר- תרד מכיסא השלטון ותמסור אותו לגבר. רוברט אירווין מציין{{הערה|1=Robert Irwin, The Middle East in the Middle Ages: the Early Mamluk Sultanate 1250-1382 (London 1986) 20}} כי פרשת הכתרתה הייתה "ביזארית" מאחר ששג'ר אל א-דור משלה אף על פי לא היה בידיה כוח של ממש או תמיכה פופולרית. כאשר הח'ליף העבסי התנגד למעמדה היא נאלצה לוותר על הכיסא ונדחפה בשנית מעמדת הכוח ובעלה החדש ושליט בובה איובי '''אלאשרף מוסא''' שהובא מ[[תימן]] כדי לשמור על מראית עיין של המשך שלטון איובי - חלקו את השלטון.

בחודש יולי [[1250]] היא ויתרה על כסאה משנשאה לממלוכי הבח'רי '''עז א -דין [[אייבכ]] אלתורכמני'''. היו אלו נישואים של אינטרס משותף, בניגוד לחייה של שג'ר א-דור עם בעלה הראשון שהיו מבוססים על אהבה.

תקופת שלטונה האחרונה של שג'ר אל א-דור, שהייתה גם תקופת חייה האחרונה התאפיינה, בשליטה מאחורי הקלעים.

סר סטיבן רונצימן מציין כי בתקופה זו, שנמשכה שבע שנים, החזיקה שג'ר א-דור סמכויות שלטון נרחבות אך נזקקה לבעלה החדש שישמש כסולטאן. כתוצאה מכך, בעשור האחרון לחייה היא איבדה שליטה והשפעה על חצר המלוכה, וחסרה מלכתחילה השפעה על גדודי הצבא, משנאלצה לרצוח את בעלה במעשה ייאוש, היא איבדה את מעמדה ואת חייה.

הנישואים היו בעיתיים, ובין בני הזוג היו חילוקי דעות ויריבות על מהות השלטון. שג'ר אדורא-דור סירבה להסגיר לידי בעלה את האוצר שגנז בעלה ומשיצא הסולטאן למסעות המלחמה שהעסיקו אותו ברוב ימיו באזור [[סוריה]] היא נוכחה לגלות כי הוא החליט לשאת נשים נוספות ולדחוק אותה ממעמדה כ"אישה המועדפת". כך דובר על מגעים שנוהלו לעריכת נישואים בין אייבךאייבכ לבין בנותיו של שליט [[מוצול]] '''באדר אל-דין''' ו'''מאליק אל מנצור''' מ[[חומס]].

משנתגלה לשג'ר א-דור על כוונותיו של בעלה לשאת נשים נוספות ממידע שהגיע לאוזניה על ידי ממלוכ נאמן, היא החליטה להזמין ל[[קהיר]] את אחד מאויביו הסוריים של אייבךאייבכ בהצעה כי תתחתן עמו לאחר שיסלקו את אייבךאייבכ מדרכם. ההצעה נדחתה מחשש למלכודת, ואייבךואייבכ חזר לקהיר,{{הערה|1=Desmond Stewart, Cairo: 5500 Years (New York 1968) 106}} פותה על ידי שג'ר א-דור להיכנס לארמון ולאמבט - שם פגש את מותו.

ב-[[29 באפריל]] [[1257]] רצחה שג'ר א-דור את בעלה. קיימות מספר גרסאות על רציחתואופן הרצחו של עז א-דין אייבך אייבכ.

לפי אמין מעלוף{{הערה|1=Amin Maalouf, The Crusades Through Arab Eyes, trans. Jon Rothschild (London 1984) xi.}} שג'ר אדור סימאה את אייבךאייבכ ב[[סבון]] בעודו ב[[אמבט]] ואז הכתה בו למוות. בנו של אייבךאייבכ תפס אותה בשעת מעשה עם כלי הרצח בידה והחל לרדוף אחריה. היא החליקה על רצפת השיש, נחבטה בראשה ומתה.

לפי גרסה אחרת{{הערה|1=Desmond Stewart, Cairo: 5500 Years (New York 1968) 108}} ניסתה שג'ר א-דור להפסיק את ההתקפה על בעלה אך הממלוכים שלה המשיכו להכות אותו עד שנפח את נשמתו. היא ניסתה להסוות את הרצח ולהציגו כתאונה ואף להציע עצמה כמועמדת לשאת את הסולטאן החדש, אך נאסרה והובאה להרמון של אשתו הראשונה של אייבךאייבכ, שם הופשטה והוכתה למוות על ידי נשות החצר, גופתה נזרקה אל מעבר לחומות הארמון. לאחר מכן נאספה הגופה בסל. היא נקברה ב[[מאוזולאום]] שבנתה לעצמה בעודה בחיים.

מחקרים נוספים מנסים לשפוך אור על השתלשלות האירועים שהובילה למות שג'ר א -דור. על פי החוקר מוסטפא זיאדה שג'ר א -דור לא הייתה יותר מחייל פשוט על לוח המשחק של הממלוכים הבח'ריים, והם השתמשו בה לביצור מעמדם במצרים, מעמד שהיה מרוחק מהם באופן טבעי בהיותם נושאים את [[קין|אות הקין]] של מוצאם כעבדים. עלייתו לשלטון של אייבךאייבכ טרפה את הקלפים ועוררה את עוינותם כלפי מי שנתפסו כאיום על מעמדם המתבסס. עובדה זו, על פי המחקר, היא שדחפה את הממלוכים הבח'ריים להסית את שג'ר א -דור כנגד בעלה.{{הערה|1=http://books.google.com/books?id=2dsycrclykIC&pg=PR10&lpg=PR10&dq=Mustafa+Ziada,+`The+Mamluk+Sultans+to+1293&source=bl&ots=DYPPqbMrLL&sig=LvVWwew4SAgCUQ8EFJBeCIGJTLQ#PPA741,M1 }}

על פי מחקר אחר{{הערה|1=R. Steven Humphreys, From Saladin to the Mongols: the Ayyubids of Damascus 1193-1260 (Albany 1977) 260-330}} [[אייבכ]], שמאס בתלותו באשתו המצרית, נשא לאישה את בתו של שליט מוצול ובכך לא הותיר לשג'ר א-דור כל מרווח לפעולה מלבד נקיטת צעדים קיצוניים על מנת להציל את מעמדה כשליטה בפועל של מצרים. הממלוכים של אייבכ הם אלו שגילו את מעשה הפשע, הרגו את רוצחי אדונם ומסרו את שג'ר א-דור לידי אשתו הראשונה של אייבכ, והביאו את סופה.

ככל שליט אוטונומי הטביעה שג'ר אל א-דור מטבעות הנושאים את שמה. מטבע דינר נדיר נמצא באוסף [[המוזיאון הבריטי]] (ראו תמונה). המטבע נושא את ה[[לוח השנה המוסלמי|תאריך המוסלמי]] 648 - שנה שהחלה ביום [[5 באפריל]] 1250. על המטבע מוטבע: "שפחתו של החליף מוסטסים, מלכת המוסלמים, אמו של אל מליכ אל מנצור ח'ליל, אמיר (ת) המאמינים. שג'ר אל א-דור מופיע בתואר '''"אסמת א-דין''' - מגינת האמונה, ולאחר מכן תוארה המלכותי - סולטאן (אין הטיה ל[[נקבה]] של המילה סולטאן בשפה הערבית). השימוש ב[[כוניה]] '''אום ח'ליל''', על שם בנה, שנפטר בינקותו, מצאלח איוב, נועד ככל הנראה להמחיש את הלגיטימיות שלה לשלטון.{{הערה|1=Stanley Lane Poole. A History Of Egypt.vol 5/ Charles scribner & son / new york 1901 page 255 }}

חוקרת אחרת '''פטימה מרניסי''' ממשיכה בניתוח על בסיס מגדרי של האירועים וחיי שג'ר א-דור{{הערה|1=Fatima Mernissi, The Forgotten Queens of Islam, trans. Mary Jo Lakeland (Minneapolis 1993) 11.}} על פי ניתוח זה שאיפתו של אייבךאייבכ למערכת [[פוליגמיה|פוליגמית]] בה עתיד היה להינשא בשנית, במטרה להחליש את מעמדה של שג'ר א-דור כשליטה ולהחליש את שליטתה בו אישית - [[מונוגמיה]] הייתה הכלי של שג'ר א-דור לווסת ולשמר את בסיס כוחה ולשמור על מעמדה.