ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות

'''חוק ריכוז הפולחן''' במקרא הוא חוק המופיע ב[[תורה]] המגביל את טקסי [[פולחן|הפולחן]] למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|יא}}}} החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו ה[[גוי]]ים ל[[אליל]]ים. חוק זה הוא ממאפייניו של ספר דברים ונודעה לו השפעה על חיי הדת. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן ב{{ה|משכן}} במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב ב[[חוק המזבח]] המופיע ב[[ספר שמות]]{{הערה|מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (שמות כ', כ')}} לפי ה{{משנה|זבחים|יד}} היתר הפולחן במזבחות פרטיים ([[במות]]) התבטל עם הקמת [[משכן שילה]], חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' ב[[הר המוריה]]. לפי [[ספר מלכים]], גם רוב [[מלכי יהודה וישראל]] שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה [[חזקיהו]] ונינו [[יאשיהו]], שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי [[חלקיהו בן שלום]], בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.