מיכלאנג'לו – הבדלי גרסאות

ב-[[1496]], בהיותו בןבגיל 21, הגיע לרומא, שם יצר את [[פסל (יצירה)|פסליו]] הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא "[[פייטה (מיכלאנג'לו)|פייטה]]" (רחמים), פסל [[מרים, אם ישו|המדונה]] המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של [[ישו]] ובמבטה המהורהר של [[מרים, אם ישו|המדונה]]. לאחר שהונח הפסל במקומו שמע מיכלאנג'לו אנשים מדברים על כך ש[[כריסטופורו סולארי]] פיסל את הפייטה. מתוך זעם הוא חרט על הפסל את המשפט "Michel Angelus Bonarotus Florent Facubat" (מיכלאנג'לו בואונרוטי מפירנצה פִּסְּלוֹ). לאחר מכן נשבע כי לעולם לא יחתום שוב על שום יצירה מיצירותיו, ואכן, ה"פייטה" היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג'לו. באותן שנים פיסל גם את "[[דיוניסוס|בכחוס]]", אל הפריון והיין. יש הטוענים כי דמותו השאננה והמעט מתנשאת של בכחוס באה לבקר את הלך הרוח המסוכן של רומא באותה העת.

בשנת [[1501]] חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכלאנג'לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. באותן שנים פיסל את "[[דוד (מיכלאנג'לו)|דוד]]", שהפך לאחד מסמליה של העיר. מיכלאנג'לו זכה בזכות לפסל את דוד מ[[גילדה|גילדת]] הצמר, ויצר אותו מגוש שיש פגום שאף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול "דוד", הוא גם צייר את "המשפחה הקדושה", הציור הראשון שאותו מכר. יצירה זו היא הצעד הראשון שלו בתחום הציור והיא זו שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון [[פרסקו|פרסקאות]], כמו אלו שבתקרת הקפלה הסיסטינית וה"רוחצים".

מיכלאנג'לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו, ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] ברומא. בעשור השביעי לחייו, בעת שחי ברומא, קשר ידידות אמיצה (ואולי התאהב) ב[[ויטוריה קולונה]], משוררת והוגה דתית.