ועדת אונסקו"פ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה-קודם המצב בארץ טרם הוועדה, אח"כ ההצעות לפתרון (הוועדה האנגלו-אמריקאית, תוכנית מוריסון-גריידי) ודחייתם, פנייה לאו"ם, כינוס העצרת, הירידה ביוקרת בריטניה במקביל לוועדה
שורה 22:
כדי להקנות להחלטות אופי נייטרלי, אף אחת מהמעצמות הגדולות לא הייתה מיוצגת בוועדה. 11 המדינות שיוצגו בוועדה הן: (בסוגריים שם הנציג) [[אוסטרליה]] (ג'. ד. ל. הוד), [[אורוגוואי]] ([[אנריקה רודריגס פברגט]]), [[איראן]] (נסרולה אנטזאם), [[גואטמלה]] ([[חורחה גרסיה גרנדוס]]), [[הודו]] (ע. רחמן), [[הולנד]] (נ. בלום), [[יוגוסלביה]] (ולדימיר סימיץ'), [[פרו]] (גארסיה סאלאזר), [[צ'כוסלובקיה]] (קארל ליסיצקי), [[קנדה]] (איוון ראנד) ו[[שוודיה]] ([[אמיל סנדסטרום]], שהיה יושב ראש הוועדה וסגנו [[פאול מוהן]], משרטט מפת [[החלטה 181]]).
 
הוועדה שמעה עדויות ב[[ארץ ישראל]] (אליה הגיעה ב-[[16 ביוני]] [[1947]]), במדינות האזור הערביות, ב[[ניו יורק]] וגם ב[[מחנה עקורים|מחנות העקורים]] ב[[אירופה]]. הוועדה נפגשה בארץ ישראל עם נציגי היישוב היהודי, על פלגיו השונים. את הקשר היהודי עם הוועדה ריכז [[ולטר איתן]]. את [[הסוכנות היהודית]] ייצג [[משה שרת]]{{הערה|{{ישראל היום|נעמה לנסקי|אבא היה כמו מנצח על תזמורת גדולה...|517441|24 נובמבר 2017}}}} והיא הסתייעה במומחים שונים דוגמת [[שמחה בלאס]] אשר טענו בפני הוועדה בזכות יכולת היהודים לפתח את הארץ. הוועדה נפגשה גם עם נציגי ה[[אצ"ל]], [[מנחם בגין]], [[שמואל כץ (ח"כ)|שמואל כץ]] ו[[חיים לנדאו]] שהיו אז במחתרת ואף עם נציג [[הקומוניסטים העבריים]], [[אליעזר פרמינגר]]{{הערה|{{דבר||עדות האיגוד הקומוניסטי|1947/07/18|00906}}}}.
 
הנהגת [[ערביי ארץ ישראל]] סירבה לשתף פעולה עם הוועדה ונציגיה לא הסכימו להעיד בפני הוועדה או להיפגש עם חבריה באופן רשמי. לפיכך יצאה הוועדה לסבב פגישות ב[[ירדן|עבר הירדן]], ב[[סוריה]] וב[[לבנון]].