נווה אילן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
 
===בחסות הכפר הירוק===
עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את [[בית ספר אזורי עין כרם|בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם]]{{הערה|{{למרחב||בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן|1955/12/20|00411}}}}. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את [[ירושלים]]{{הערה|שם=דולב}}, ובמקום זאת הוקם במקום סניף של [[בתי ספר חקלאיים בישראל|בית הספר החקלאי]] [[הכפר הירוק]]. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר{{הערה|{{למרחב||הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן|1956/06/13|00429}}}}, יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. לאחראולם סיוםהחזקה לימודיהםקבועה של בית ספר חקלאי באיזור ירושלים, בנוסף ל[[בית הספר האיזורי עין כרם]] שהתקשה לגייס תלמידים, לא התאפשרה. בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונות לחקלאות הררית{{הערה|{{מעריב||תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן|1958/11/12|00406}}}}. בשנת 1959 החליט מנהל הכפר הירוק להפוך את נווה אילן למשק עצמאי מודרך, וכך נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק והמקום היה למשק עצמאי מודרך{{הערה|{{דבר|ב"צ אופז|חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית|1959/06/16|00415}}}}{{הערה|{{למרחב|אלי אברהמי|הלקח של נוה אילן|1960/02/03|00406}}}}. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות{{הערה|{{מעריב|אהרן דולב|הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן|1960/01/22|00500}}{{ש}}{{מעריב||החלוציות בנוה־אילן|1960/02/05|01300}}}}. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק{{הערה|{{מעריב||מתחסל קיבוץ נווה אילן|1961/04/04|01311}}}}. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן ב[[קריית יערים]] הסמוכה{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים|1961/08/02|00705}}}}. מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת [[רסקו]] לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב [[בית מאיר]]{{הערה|{{מעריב||מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו"|1961/05/22|01305}}}}. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים{{הערה|{{מעריב|מנחם סדינסקי|מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר|1961/06/13|01504}}}}. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן ל[[מעלה החמישה]]{{הערה|{{דבר||סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון|1962/11/08|00405}}}}.
 
===חברת רסקו===
בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונות לחקלאות הררית{{הערה|{{מעריב||תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן|1958/11/12|00406}}}}.
מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת [[רסקו]] לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב [[בית מאיר]]{{הערה|{{מעריב||מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו"|1961/05/22|01305}}}}. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים{{הערה|{{מעריב|מנחם סדינסקי|מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר|1961/06/13|01504}}}}. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן ל[[מעלה החמישה]]{{הערה|{{דבר||סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון|1962/11/08|00405}}}}.
 
חברת רסקו ביקשה להקים במקום מרכז הבראה{{הערה|{{מעריב||ד"ר פלדנקרייז מועמד לנהול בית החלמה בנווה אילן|1961/08/28|01127}}{{ש}}{{מעריב||רסקו תקים מרכזי הבראה|1963/12/17|00802}}}} ושכונת גנים{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|ה"גלגול" הבא של נוה־אילן: שכונת גנים ומרכז ספורטיבי|1965/08/19|01200}}}}{{הערה|{{מעריב|צבי לביא|האילנות זקופים - הקיבוץ מת|1966/09/30|00901}}}}.
 
===הקמה מחדש===