מושב שיתופי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
[[אפרים תלמי]] ב"לקסיקון ציוני" מייחס את רעיון המושב השיתופי לד"ר [[ארתור רופין]] עוד בשנת 1913{{הערה|אפרים ומנחם תלמי, '''לקסיקון ציוני''', ספרית מעריב, 1978, ערך מושב עובדים שיתופי, עמוד 217}}. אחרים טוענים שהרעיון הועלה לראשונה על ידי [[לוי אשכול]] בבטאון הפועל הצעיר בשנת 1933, במטרה להתמודד עם מה שהוא ראה כבעיה של עשירים ועניים שכנים במושב אחד{{הערה|{{דבר||מושב שיתופי|1933/12/27|02002}}}}. בשנת 1934 הוקם ארגון "הקוצר" להקמת מושב שיתופי, כהמשך להצעתו של [[לוי אשכול]]. הארגון יצא מתוך ארבעת עקרונות היסוד של ה[[מושב]]: קרקע לאומי, עבודה עצמית, עזרה הדדית וקניה וממכר משותפים, והוסיף עליהם עקרון חמישי של עיבוד משותף{{הערה|{{דבר|ח. קרישפין|ארגון להתיישבות קיבוצית "הקוצר"|1936/05/01|01305}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01304}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01303}}}}. ביולי 1935 הוקם על ידי יהודה סנדלר ארגון "משק משותף" שהגיעו אל רעיון המושב השיתופי מהכיוון ההפוך של יוצאי קיבוצים אשר בקשו לשמור על עיקר השיתוף במשק אך להשאיר את החברים חופשיים לנהל את בתיהם כרצונם{{הערה|{{דבר||ראשון לציון|1935/07/23|00608}}}}{{הערה|{{דבר|ד. זסלבסקי|ארגון להתיישבות על יסוד משק משותף|1936/04/12|00500}}}}.
במרץ 1950, בכינוס של מושבי העובדים השיתופיים נקבעו ארבעה עקרונות של המושב השיתופי{{הערה|שם=דבר50|{{דבר||יסודות המושב השיתופי נקבעו בכינוס|1950/03/13|00201}}}}:
בתוך [[תנועת המושבים]] התקיים דיון בשאלה האם לקבל את רעיון המושב השיתופי, אשר עצם העלאתו היה ביקורת על המושב. אנשי המושבים טענו אל מול הטענות שמושב שיתופי יבטל את הקנאה בתוך המושב, שמכיוון שהתשלום במושב השיתופי תלוי ביכולת העבודה ולא בצרכים הרי שהקנאה לא תעלם{{הערה|{{דבר|ש. דן|לארגון להתיישבות שיתופית "הקוצר"|1936/06/04|00905}}}}. בנוסף, נטען שהשיתופיות פוגעת ביוזמה של חברי המושב וגורמת לרשלנות בעבודה. כן נטען כנגד שלילת החופש של התושבים. אולם בסופו של דבר הוחלט ב[[תנועת המושבים]] לקבל ארגונים הדוגלים בשיתוף במידה שאינה בנויה על שלילת הבחירה החופשית{{הערה|{{דבר|א. מ. קולר|קבוצה ומושב נפגשו|1939/12/12|00301}}}}.▼
*משק יחיד של המושב כולו שלא ניתן לחלוקה
* הכנסות כל משפחה יהיו לפי גודלה ללא תוספת מקצועית
הוויכוח על השיתופיות במושב המשיך על דפי העיתונות במשך השנים{{הערה|{{דבר||המושב והשיתופיות|1940/01/09|01001}}}}.▼
*הבעלות בנכסי המושב בידי האגודה ולא התושבים
*איסור עבודה צדדית שלא דרך המושב
===תולדות המושבים השיתופיים===
שורה 14 ⟵ 16:
בשנת 1938 הוקם [[שבי ציון]] בו "הנהלת ענפי המשק תהיה מרוכזת וכל הכנסותיה תחולקנה שוה בשוה מבלי להתחשב עם גודל השקעותיהם של החברים בכניסתם למשק"{{הערה|{{דבר||נקודה חקלאית חדשה בצפון|1938/04/14|00110}}}}. אולם שבי ציון איננו נמנה עם המושבים השיתופיים, מכיוון שלא ענה על ארבעת התנאים של ה[[מושב]].
בשנת 1940 הוקם [[בית יצחק-שער חפר|נירה]] כמושב שיתופי{{הערה|{{דבר||עוד ישוב ועוד אנית מעפילים|1946/08/02|00205}}}}. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמו מספר יישובים עבור חיילים משוחררים אשר כונו מושבים שיתופיים וניהלו שיתוף ברמות שונות. יישובים אלו כללו את [[רגבה]], [[בצרה (ישראל)|בצרה]] ו[[חרב לאת]]{{הערה|{{דבר|נון בן נון|חרב לאת|1947/07/09|00306}}}}. עד שנת 1947 היו ששה מושבים שיתופיים, במרץ 1950 היו 13 מושבים שיתופיים{{הערה|שם=דבר50}} ועד סוף 1950 היו 18 מושבים שיתופיים{{הערה|
ב[[ישראל]] קיימים כ-35 מושבים שיתופיים, שכן צורת התיישבות זאת לא הייתה מועדפת על ידי המוסדות המיישבים שהעדיפו קיבוצים ומושבים. למושבים השיתופיים הייתה השפעה על צורות התיישבות אחרות, למשל בתוכניות משופרות של מושבים שנבנו בשנים האחרונות בהם הופרדו ענפי המשק מאזור המגורים {{מקור}}.
===מעברים===
חלק מהמושבים השיתופיים היו [[קיבוץ|קיבוצים]] שהוסבו למושבים שיתופיים לאחר שתושביהם לא היו מרוצים מאורח החיים הקיבוצי. כך למשל, [[אלוני אבא]] ו[[מבקיעים]] התחילו את דרכם כקיבוץ ולאחר כמה שנים הוסבו למושב שיתופי. כך גם שלושת המושבים השיתופיים הדתיים המשתייכים ל[[הקיבוץ הדתי|קיבוץ הדתי]] היו בעברם קיבוצים. [[משואות יצחק]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1952, [[ניר עציון]] היה למושב שיתופי באמצע שנת 1953{{הערה|{{דבר||"ניר עציון" - מקיבוץ למושב|1953/06/08|00306}}}} ו[[בני דרום]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1960, למרות התנגדות של [[הקיבוץ הדתי]] ושל מחלקת ההתיישבות של [[הסוכנות היהודית]]{{הערה|{{דבר||"בני דרום" רוצה להיות מושב|1960/12/16|01116}}}}.
שורה 23 ⟵ 26:
תהליכי ההפרטה שעברו על רבים מהקיבוצים הגיעו גם אל המושבים השיתופיים וכבר בשנת 1995 הוציא [[מינהל מקרקעי ישראל]] הוראות הנוגעות למושבים שיתופיים המבקשים לבצע שנוי במבנה הארגוני ובהקצאת הקרקע, באופן שזכויות החכירה לגבי מגרשי בתי המגורים ירשמו על שם המתיישבים. מושבים שיתופיים אלו כונו על ידי המנהל: "מושב שתופי במבנה ארגוני חדש"{{הערה|1=[http://www.mmi.gov.il/TashtiotCom/MMIMismachim/GetMismach.asp?SubName=GetMismachByMezahe&Sivug=146&Mezahe=411&TziburiPrati=9&machoz=0 41-המושב השיתופי במבנה הארגוני החדש], 12 במרץ 1995}}. אחד המושבים הראשונים לעבור הליכי שיוך בתים לתושבים היה [[כפר דניאל]].
==היחס של ארגוני המושבים והקיבוצים למושב השיתופי==
===יחס תנועת המושבים===
▲בתוך [[תנועת המושבים]] התקיים דיון בשאלה האם לקבל את רעיון המושב השיתופי, אשר עצם העלאתו היה ביקורת על המושב. אנשי המושבים טענו אל מול הטענות שמושב שיתופי יבטל את הקנאה בתוך המושב, שמכיוון שהתשלום במושב השיתופי תלוי ביכולת העבודה ולא בצרכים הרי שהקנאה לא תעלם{{הערה|{{דבר|ש. דן|לארגון להתיישבות שיתופית "הקוצר"|1936/06/04|00905}}}}. בנוסף, נטען שהשיתופיות פוגעת ביוזמה של חברי המושב וגורמת לרשלנות בעבודה. כן נטען כנגד שלילת החופש של התושבים. אולם בסופו של דבר הוחלט ב[[תנועת המושבים]] לקבל ארגונים הדוגלים בשיתוף במידה שאינה בנויה על שלילת הבחירה החופשית{{הערה|{{דבר|א. מ. קולר|קבוצה ומושב נפגשו|1939/12/12|00301}}}}.
▲הוויכוח על השיתופיות במושב המשיך על דפי העיתונות במשך השנים{{הערה|{{דבר||המושב והשיתופיות|1940/01/09|01001}}}}. לאחר הקמת המדינה דרשו בתנועת המושבים שיישובים חדשים יוקמו מבחינה תכנונית באופן שיאפשר הסבה קלה למושב לא שיתופי, אולם הדרישה נדחתה{{הערה|שם=דבר50}}.
===יחס התנועות הקיבוציות===
בשנות ה-70 חלה התקרבות בין התנועה הקיבוצית והמושבים השיתופיים והחלה שיתוף פעולה ביניהן. בשנת 1972 הסכימה [[גרנות]] לצרף אליה שני מושבים שיתופיים ולצורך כך שונה התקנון של גרנות{{הערה|{{דבר|ע. פרי פז|מושבים שיתופיים יצורפו למפעלי "גרנות"|1972/04/30|00211}}}}. בשנת 1975 צורפו שבע מושבים שיתופיים ל[[איחוד הקיבוצים והקבוצות]]{{הערה|{{דבר||מושבים שיתופיים יצטרפו לאיחוד הקבוצות והקיבוצים|1975/12/09|00409}}}}.
==מחוץ לישראל==
| |||