קרב קרסי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
סקריפט החלפות (שנייה, חצים, היעדר, לוקסמבורג, ניסיו), קו מפריד בטווח מספרים
שורה 60:
בנוסף לצבא שנחת ב[[נורמנדי]], פעלו על אדמת צרפת עוד שני צבאות אנגליים, אחד ב[[ברטאן]] והשני ב[[גסקון]]. צבא שלישי איים על גבולה הצפוני של צרפת וחנה ב[[פלנדריה]]. אדוארד השלישי תכנן מתקפה רב זרועית על צרפת כדי לאלץ את הצרפתים לחלק את כוחותיהם, אך מלך צרפת [[פיליפ השישי]] הבין שהצבא האנגלי שנחת בחצי האי נורמנדי מהווה את האיום העיקרי על צרפת, והתייצב עם עיקר צבאו נגד הצבא הפולש. פעילות דיפלומטית ענפה של פיליפ השישי הבטיחה את תמיכתם של דוכס [[בראבנט]] ושל [[יוהאן, מלך בוהמיה]], איש סודו ובעל בריתו הוותיק, שלא רק הבטיח סיוע צבאי ופיננסי, אלא אף השתתף באופן אישי במערכה נגד האנגלים. פיליפ הכין גם את ציו להדיפת הפלישה האנגלית, אך פיזר אותו לאורך החופים, כך שהוא לא היה חזק דיו למנוע את הנחיתה.
 
הצבא האנגלי כבש בסערה את העיר [[קן]] (26 ביולי), ובראשית אוגוסט החל להתקדם מזרחה לעבר [[פריז]] לאורך הגדה הדרומית של [[נהר הסן]], תוך שהוא מחריב ובוזז את האזורים בנתיב צעדתו. מלך צרפת, שעדיין לא הספיק לאסוף צבא חזק דיו להתמודד עם הצבא האנגלי, נסוג לכיוון מזרח, תוך שהוא הורס בדרכו את הגשרים על הסן, כדי למנוע מהאנגלים לחצות את הנהר. ב-12 באוגוסט הגיע הצבא האנגלי עד למרחק כ-30 ק"מ מפריס, אך מצבו הלך והחמיר, משום שהתגבורות שזרמו לעזרת הצבא הצרפתי מכל עבר חיזקו את כוחו, והעניקו לו עדיפות מספרית גדולה על הכוח האנגלי.
 
אדוארד השלישי הבין שהגיע הזמן לפנות לאחור, ולנוע לכיוון צפון-מערב במטרה להגיע לחוף הים סמוך לשפך [[נהר הסום]] (שם היה אמור להמתין לו צי אנגלי נושא אספקה), או לחבור לכוחותיו ב[[פלאנדריה]]. ב-14 בחודש הצליח צבאו לחצות את הסן ב[[פואסי]], לאחר שהקים גשר זמני על הנהר, תוך שימוש ביסודות של הגשר הקבוע, שנהרס על ידי הצרפתים, והחל לנוע חזרה לכיוון הים בין הנהרות סן וסום. הצרפתים, שהבינו שהצבא האנגלי מתכוון להגיע לפלאנדריה, החלו לנהל מרדף אחריו, במטרה לנתק את דרכו צפונה, ללכוד אותו כשגבו אל הים ולהשמיד אותו. הם נקטו בטקטיקה של [[אדמה חרוכה]] כדי להרעיב את הצבא האנגלי הנסוג, ובמקביל הרסו את כל הגשרים והמעברים על נהר סום, כדי ללכוד את האנגלים מדרום לנהר. מספר נסיונותניסיונות של הצבא האנגלי לחצות את הנהר נכשלו, לאחר שנתקלו בהתנגדות צרפתית עזה, ומצבו הפך נואש יותר ויותר. ב-24 באוגוסט הצליחו האנגלים לבסוף לחצות את הסום במרחק קצר משפך הנהר לים, לאחר שמצאו מעבר בו ניתן היה לחצות אותו בשעות השפל. הצבא האנגלי, שנמלט באופן זמני מהמלכודת הצרפתית, החל לנוע צפונה לכיוון [[תעלת למאנש]] ופלאנדריה, אולם הצבא הצרפתי, שחצה את הסום סמוך לעיר אבוויל (Abbeville), ונע בדרכים טובות יותר, נמצא במרחק של פחות מיום צעידה אחריו. המלך האנגלי, שהבין שצבאו לא יוכל להתחמק מהמרדף הצרפתי, החליט לעצור את נסיגת צבאו, ולבחור מקום מתאים לניהול קרב הכרעה נגד הצבא הצרפתי הרודף.
 
==הצבאות היריבים==
שורה 98:
אין בידינו פרטים מדויקים ביחס להערכות הצבא האנגלי בשדה הקרב, אך רוב החוקרים המודרניים מעריכים, שהחטיבה תחת פיקודו של יורש העצר האנגלי אדוארד מוודסטוק, [[הנסיך השחור]], הוצבה באגף הימני, סמוך לכפר קרסי. החטיבה תחת פיקוד ויליאם בוהון, רוזן נורת'המפטון, הוצבה באגף האנגלי השמאלי, ואילו החטיבה בפיקודו האישי של המלך אדוארד, שימשה ככוח עתודה, והוצבה מאחרי מרכז הקו האנגלי, סמוך ל[[טחנת רוח]] שניצבה על פסגת הרכס. כל אחת משלוש החטיבות כללה קשתים, פרשים כבדים (שלחמו רגלית, בפקודתו של המלך) ונושאי רומח. לדעת מרבית החוקרים המודרניים, הקשתים נערכו בתבנית של תריזים/ראשי חץ, שבלטו מעבר לקו החזית האנגלי, בין שתי החטיבות שהוצבו בחזית המערך האנגלי, ובשני האגפים שלהן, שם מוקמו גם התותחים האנגליים, וכן בשני האגפים של חטיבת העתודה. הערכות זו אפשרה להם להמטיר חיצים מהאגף על כל כוח, שינסה לתקוף את החזית האנגלית. שיירת המטען האנגלית, שנערכה בתבנית של מרובע קרונות מטען, מוקמה מאחורי קו הרכס, יחד עם סוסי הפרשים, שנשלחו לאחור.
 
כוח החלוץ הצרפתי הגיע לשדה הקרב רק בשעת הצהריים, כאשר עיקר הצבא הצרפתי עדיין נמצא בדרכו מאבוויל צפונה. כוח זה כלל את שכירי החרב הגנואזים, ופרשים כבדים תחת פיקוד שרל השני, רוזן אלנסון (אחיו של מלך צרפת), כולל כוח פרשים בפיקוד יוהאן מלוכסמבורגמלוקסמבורג, מלך בוהמיה העיוור. הדיוויזיה הצרפתית השניההשנייה, שכללה אף היא מספר רב של אצילים ופרשים כבדים, הייתה תחת פיקוד רודולף, דוכס [[לורן]], ולואי השני, רוזן בלואה, ואילו המלך פיליפ פיקד על כוח המאסף. לא ברור מה היה מספרם של חיילי [[חיל רגלים|הרגלים]], שנכללו בצבא הצרפתי (בנוסף לשכירי החרב מגנואה). נראה שהם הוצבו באגפים של הצבא הצרפתי, ולא מילאו תפקיד משמעותי במהלך הקרב.
 
חלק מהמפקדים הצרפתיים המנוסים יותר, ומפקדי שכירי החרב הגנואזים, יעצו לפיליפ מלך צרפת לא לתקוף באופן מיידי את מערך ההגנה האנגלי, אלא להמתין למחרת בבוקר, כדי לאפשר לכל כוחותיו להגיע לשדה הקרב, לנוח ולאגור כוח לפני פתיחת הקרב. הם אמרו לו, בין השאר, שחיילי הרגלים ושכירי החרב מותשים, לאחר שצעדו כ-25 ק"מ במהלך היום. אולם מרבית האצילים הבכירים, שפיקדו על הצבא הצרפתי, היו להוטים לתקוף מיד ולהשמיד את הצבא האנגלי, כנקמה על החורבן וההרס הרב שהוא הותיר בנתיב פלישתו לצרפת, ועל ההשפלה שהוא גרם לכבודה של צרפת. הם היו משוכנעים שהצבא האנגלי המותש, לא יוכל לעמוד מול הסתערות הפרשים הכבדים הצרפתיים, שעלו במספרם פי כמה על הפרשים הכבדים האנגלים. המלך פיליפ השישי חסר הביטחון וחסר הניסיון הקרבי לא עמד בלחצם, ואישר לבסוף לפתוח במתקפה, אל אף שנותרו רק כארבע שעות עד לרדת החשיכה. בהעדרובהיעדרו של הקונסטבל של צרפת, ראול השני רוזן או (Eu), שנפל בשבי האנגלים בכיבוש קן, לא היה לצרפתים איש צבא מנוסה, שיכול היה לאזן את הלחצים שהופעלו על מלך צרפת, ולהכין תוכנית מתקפה מסודרת.
 
===מהלך הקרב===
הקרב נפתח בעימות בין הקשתים של הצדדים היריבים. הקשתים הגנואזים ששכרו הצרפתים, שהיו מצוידים ב[[קשת מוצלבת]], התקדמו עד למרחק 200-150150–200 מטר מקו החזית האנגלי, במטרה להסב אבדות לקשתים האנגליים שנצבו מולם, לגרום לפרצות בשורותיהם, ובכך להכשיר את הקרקע להסתערות הפרשים הכבדים. לרוע מזלם של הקשתים הגנואזים, שלא התכוננו מראש לקרב, הם השאירו את המגינים הגדולים שלהם (שנועדו להינעץ בקרקע לפני הקשתים, ולהגן עליהם בפרק הזמן הארוך יחסית שנדרש להם כדי לדרוך מחדש את נשקם) בשיירת המטען, שעדיין נמצאה בדרכה לשדה הקרב. בנוסף לכך, גשם חזק שירד בראשית הקרב הרטיב את ה[[חוט|מיתרים]] של הקשתות שלהם, ופגע קשות ביעילותם. הקשתים האנגלים, לעומתם, יכלו להסיר את מיתרי הקשתות כשהחל הגשם ולכסות אותם, וכך שמרו אותם יבשים. הקשתים האנגליים היו חמושים ב[[קשת ארוכה|קשת האנגלית הארוכה]], שכושר החדירה של החיציםהחצים שנורו ממנה לא השתווה אמנם לזה של החיציםהחצים שנורו מקשת מוצלבת, אך קצב הירי שלה היה גבוה פי כמה (12-10 חיצים בדקה). הגשם, שפגע בטווח הירי היעיל של הקשתות המוצלבות, גרם לכך שמטח החיציםהחצים הראשון שירו הקשתים הגנואזים כמעט לא גרם לאבדות בקרב הקשתים האנגליים, בעוד שהאחרונים המטירו מטחי חיצים רבים על הקשתים הגנואזים הבלתי מוגנים, וגרמו להם אבדות כבדות. תוך זמן קצר נשברו שכירי החרב הגנואזים ופתחו במנוסה מבוהלת, כדי לצאת מטווח הירי של הקשתים האנגלים.
 
האצילים הצרפתיים, שבזו מלכתחילה לשכירי החרב הגנואזים ותעבו אותם, ראו במנוסתם משדה הקרב בגידה, פרי קשר עם האנגלים. מפקד כוח החלוץ הצרפתי, שרל השני רוזן אלנסון (או לפי מקורות אחרים, המלך פיליפ עצמו), זעם כל כך על התנהגותם, עד שהורה לפרשים הכבדים שבפיקודו להשמיד אותם. הפרשים הצרפתיים הסתערו קדימה, תוך שהם דורסים וטובחים בדרכם את המון שכירי החרב הנמלטים (שנלכדו בין הצבאות היריבים, ורובם נהרגו), ולאחר מכן המשיכו להסתער במעלה הרכס לעבר החזית האנגלית. כתוצאה מההתנגשות עם שכירי החרב הנמלטים, ומהקרקע הבוצית (בעקבות הגשם), הסתערות הדרג הראשון של הפרשים הכבדים הצרפתים, שלא הייתה מסודרת מלכתחילה, הואטה והשתבשה לחלוטין עוד לפני שהגיעה ליעדה.
 
הקשתים האנגליים ידעו, שחיציהם אינם יכולים לחדור את השריון של האבירים הצרפתיים אלא מטווח קצר של כמה עשרות מטרים, ולכן כיוונו אותם בעיקר אל הסוסים של הפרשים, שלא היו ממוגנים היטב. מטר החצים שלהם בלם/הניס את מרבית הפרשים לפני שהגיעו לקווים האנגליים, ופגע ברבים מהם. הבורות שנחפרו לפני החזית האנגלית פגעו ברגלי חלק מהסוסים של הפרשים, שהצליחו להגיע למרחק קצר מעמדות הקשתים האנגליים, והאטו את הסתערותם לקצב הליכה. קומץ הפרשים, שהצליחו בכל זאת להגיע עד לשורות האנגליות הקדמיות, היו טרף קל לנושאי הרומח והפרשים הכבדים האנגליים, שהוצבו מאחורי הקשתים. הם הופלו מסוסיהם וחוסלו על הקרקע. אחד מהם היה הרוזן מאלנסון, שנהרג כנראה בשלבים המוקדמים של הקרב.