יהדות ספרד – הבדלי גרסאות

'''יהדות ספרד''' הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה ב[[הכיבוש המוסלמי של ספרד|ספרד המוסלמית]] ולאחר מכן ב[[רקונקיסטה|ממלכת ספרד הנוצרית]], עד [[גירוש ספרד]] בשנת [[1492]]. שיא תפארתה היה במאות [[המאה ה-9|ה-9]] ועד [[המאה ה-13|ה-13]], בתקופה הנקראת [[תור הזהב של יהודי ספרד|תור הזהב]], תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם. יהדות ספרד פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה, [[נוסח הספרדים]] ומסורת [[פסיקת הלכה]] דומיננטית, שהחלה לכל המאוחר ב[[רבנו חננאל]] עבור בחכמי תור הזהב ורבי [[יוסף קארו]] ועד ימינו, שהשפעתה גם על יתר התפוצות הייתה עצומה (הגיית [[לשון הקודש]] המכונה "[[הברה ספרדית]]" מקורה עתיק יותר וקודם ליהדות ספרד). בעקבות הגירוש ב-1492 נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר ל[[פורטוגל]] הסמוכה, ממנה גורשו לאחר מכן, ל[[מערב אירופה]], ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]], [[צפון אפריקה]], ליתר [[המזרח התיכון]] ולאיטליה. המגורשים, שבלטו מבחינה תרבותית ודתית, השליטו בהדרגה את מסורותיהם ואת [[נוסח הספרדים|נוסח התפילה שלהם]] על קהילות [[יהודי ארצות האסלאם]] אליהן הצטרפו, כמו ה[[מוסתערבים]] וה[[רומניוטים]]. כך נוצרה זהות דתית-הלכתית משותפת שבעטייה כונו כולם "ספרדים" בערך מן [[המאה ה-19]]{{הערה|[[אריאל פיקאר]], '''להחזיר עטרה ליושנה: משנתו של הרב עובדיה יוסף''', עמ' 40-42.}} – אף כי ה"ספרדים טהורים" או ה"ספניולים", צאצאי המגורשים שנותרו כקבוצה אתנית והוסיפו לדבר [[לדינו|יהודית-ספרדית]], היו קבוצה קטנה בהרבה – בהנגדה לעדות הגדולות האחרות שנשתמרו עד התקופה המודרנית, ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]] וה[[יהדות תימן|תימנים]].