הבדלים בין גרסאות בדף "נווה אילן"

נוספו 13 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הגהה, ויקיזציה
מ (הגהה, ויקיזציה)
נווה אילן הוקם בתחילת אוקטובר [[1946]], במקביל להקמת [[11 הנקודות]]{{הערה|{{הצופה||נווה אילן, נקודה חדשה בהרי ירושלים|1946/10/28|00114}}}}, על ידי מתנדבים מ[[קריית ענבים]] ו[[מעלה החמישה]] שהכינו את הקרקע{{הערה|{{דבר||עוד ישוב בהרי ירושלים|1946/10/28|00115}}}} לקבוצת "טללים" של 31 יוצאי ה[[מחתרת]] האנטי-[[נאצי]]ת מ[[צרפת]] - ה[[מאקי (מלחמת העולם השנייה)|מאקי]]. רוב החברים בקבוצת טללים קיבלו הכשרה ב[[דגניה ב']]. הצעירים בחבורה שהו ב[[כפר רופין]], והדתיים שבהם קבלו הכשרה ב[[שדה אליהו]]{{הערה|שם=הוקם|{{על המשמר||הוקם יישוב תשיעי על הרי ירושלים|1946/10/28|00103}}}}. לתקופת מה שהו חברי קבוצת טללים בחדרה{{הערה|{{הבוקר||חדרה|1946/07/24|00313}}{{ש}}{{דבר||קיבוץ חדש בחדרה|1946/07/15|00310}}{{ש}}{{דבר||הרצאות מטעם מפלגת פועלי א"י|1946/09/03|00300}}}}.
 
המייסדים בחרו למקום כשם זמני את השם "נווה אילן"{{הערה|{{המשקיף||שמות עבריים ליישוב בנגב ויהודה|1946/10/09|00204}}}}, כשם יישוב בסביבת [[קריית ענבים]] בסיפור של [[יוסף ויץ]]{{הערה|{{דבר|יוסף ויץ|אל נוה אילן|1938/07/29|00907}}}}. שטח היישוב עמד על כ-1700 דונם והוא ישב ברשבראש פסגה תלולה, ארבעה קילומטרים מערבה מ[[מעלה החמישה]] וכשני קילומטרים צפונית מערבית מהכביש לירושלים{{הערה|{{הבוקר||יריות מן המארב על נוה־אילן|1948/01/16|00800}}}}. ב-27 באוקטובר [[1946]] התקיים טקס חנוכה רשמי של היישוב בנוכחות קונסול צרפת{{הערה|שם=הוקם}}{{הערה|{{הבוקר||חג הזריעה הראשונה בנוה־אילן|1946/10/28|00425}}}}. בנובמבר 1947 היה נווה אילן ברשימת הנקודות העבריות המנותקות בתחומי המדינה הערבית, וצויין שהתגוררו בה 43 נפש{{הערה|{{ידיעות תל אביב||הנקודות העבריות המנותקות|1947/11/16|00601}}}}.
 
ב[[טו בשבט]] בתחילת 1947 התקיימו ביישוב נטיעות של הקרן הקיימת{{הערה|{{הצופה||חג הנטיעות בירושלים|1947/02/06|00323}}}}. מגימת נטיעת היערות באיזור נמשכה אל תוך שנות ה-50{{הערה|{{הבוקר||טקס נטיעת יער בנוה אילן נערך אתמול|1950/01/20|00925}}}}.
בהיות מקימי היישוב דוברי צרפתית, היה היישוב לנקודת ביקור לאורחים מצרפת בישראל{{הערה|{{הצופה||צירי צרפת בכינוס החינוכי נפגשים בנוה אילן|1947/08/07|00416}}{{ש}}{{דבר||בואסנז'ה מתפעל מנוה אילן|1949/02/06|00114}}{{ש}}{{הד המזרח||חברי המשלחת הספרדית מצרפת בארץ|1949/08/26|01100}}}}. כן הובאו ליישוב [[האחים פינאלי]] כאשר הובאו לישראל{{הערה|{{מעריב||האחים פינאלי "התיישבו" בנווה-אילן|1953/07/27|00200}}}}{{הערה|{{על המשמר||ילדי פינאלי לנווה-אילן|1953/07/28|00406}}}}.
 
בשנת 1953 התנהל סכסוך על קרקעות בין היישוב ואנשי [[אבו גוש]]{{הערה|{{חרות||ריב בין נוה אילן ואבו־גוש על 40 דונם עצי פרי- ביהמ"ש יכריע|1953/06/24|00411}}{{ש}}{{חרות||העיקול מעל מטעי המריבה בשטח נווה־אילן הוסר חלקית|1953/07/09|00408}}}}. באבו גוש אף טענו שגירוש מספר תושבים של הכפר לאחר ההתקפה על מוסד קריית יערים נבע מרצון להשתלט על קרקעות הכפר עבור נווה אילן{{הערה|{{זמנים||גולי אבו גוש לבית הדין העליון|1953/09/27|00422}}}}.
בראשית שנות ה-50 היה הקיבוץ בתנופת פיתוח ואף היווה דוגמא להצלחה קיבוצית. באפריל 1954 נחנך במקום בית תרבות על שם נחום הרמן שהוקם במימון [[קרן היסוד]]{{הערה|{{דבר||בית תרבות ע"ש נ. הרמן בנוה אילן|1954/04/29|00426}}}}. בשנת 1955 נבנה במקום שלד של מלון גדול{{הערה|{{על המשמר||מלון גדול יוקם ע"י נוה אילן|1955/03/08|00440}}}}. אולם הפיתוח המואץ לא לווה במצטרפים חדשים וכך מראשית 1954 נפלה עבודה רבה מדי על מעט החברים בקיבוץ. חברי הקיבוץ דרשו מתנועת האם, [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], לשלוח מתיישבים נוספים לתגבור המקום, אך אלו לא הגיעו, ועבודה שכירה נאסרה בתנועה הקיבוצית. בשנת 1955 עזבו כ-30 חברים את הקיבוץ והמשא על המעטים שנשארו נהיה כבד יותר והביא למתיחות חברתית. בסוף 1955 עזבו 80 החברים האחרונים את המקום והוא ננטש{{הערה|{{הבוקר||מתפרק הקיבוץ נוה אילן|1955/12/15|00416}}}}{{הערה|שם=דולב|{{מעריב|אהרן דולב|העקרון ניצח - הקיבוץ ננטש|1956/02/10|01001}}}}.