שלמה בן-יוסף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה "נפטרים ב-xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הפטירה בקטגוריה המתאימה (תג) (דיון)
שורה 27:
 
==הטלת רימון על אוטובוס ערבי==
ברקע המעשה היו ימי השיא של [[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] ("המרד הערבי הגדול"), שבמהלכם רצחו הערבים 400 יהודים. הנהגת היישוב החליטה על מדיניות הבלגה, והימנעות מתקיפה, התבצרות ביישובים והגנה. ב-[[29 במרץ]] [[1938]] עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד [[צפת]]. לאחר העצירה הוציאו להורג חמישה מנוסעי המונית בירי{{הערה|{{דבר||קציר-דמים של כנופית מרצחים בדרך עכו-צפת|1938/03/29|00101}}; {{דבר||הלוית ארבעת חללי צפת|1938/03/30|00100}}; {{דבר||האבודים עוד לא נמצאו|1938/03/30|00105}}; {{דבר||בכור שחרור ואלגרה מוצרי נמצאו הרוגים|1938/03/31|00104}}}}. ב-[[16 באפריל]] הותקפה מכונית ביריות, ובה חמישה חברי "[[ההגנה]]", שלושה מנוסעיה, נהרגו ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה, והיה חברו הטוב של בן יוסף.{{הערה|{{דבר||יוסף רוטבלאט, אברהם דניאלי, דוד בן גאון, זאב ענו נרצחו בדרך מחניתה|1938/04/17|00117}}; {{דבר||חללי חניתה החדשים לבית עולמם|1938/04/18|00100}}}} מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה.
 
כשהתברר ש[[זאב ז'בוטינסקי]] ומפקד האצ"ל [[משה רוזנברג]] אינם מאשרים להתחיל בפעולות התקפיות, החליטו שלמה בן-יוסף ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין (אחיו של הפרסומאי [[אליעזר ז'ורבין]]), לנקום את הרציחות. ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם, הם גמרו אומר לתקוף אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת (בן יוסף סבר שדעתו של [[זאב ז'בוטינסקי]] תהא נוחה מהפעולה; ב-[[12 ביולי]] [[1938]], לאחר תלייתו של בן-יוסף, אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).