אנטוניו דה אוליביירה סלזאר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
התו השמיני (שיחה | תרומות) הוספת מידע |
||
שורה 8:
סלזאר קיבל את השלטון מהנשיא קרמונה ב-1932, ונסמך על תמיכת זרמים שונים בחברה הפורטוגלית. התוהו ובוהו של השלטון שקדם לו (חונטות מתחלפות של אנשי צבא) אפשר לו תמיכה משורות הצבא, הכנסייה, מקרב המלוכנים, המעמדות הגבוהים והבינוניים, האצולה והימין הפוליטי.
סלזאר קידם את רעיון ה-"Estado novo" ([[המדינה החדשה]]). הבסיס ל[[דיקטטורה]] שלו היה יציבות, והשלטון נסמך בעיקר על המעמדות העליונים בחברה.
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] הוביל סלזאר את פורטוגל בדרך האמצע בין [[בעלות הברית]] ו[[מדינות הציר]]. למרות המאפיינים הפאשיסטיים של משטרו, ותמיכתו ב[[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]] ב[[מלחמת האזרחים בספרד]], סלזאר, בדומה לפרנקו, מעולם לא צידד בגלוי בנאצים - להפך, הוא תיעב את [[אדולף היטלר|היטלר]] בשל נטיותיו הדמגוגיות. [[ברית הנייטרליות האיברית]] נחתמה בין שני הרודנים, פרנקו וסלזאר, בשנת [[1939]]. סלזאר אף איפשר לבעלות הברית להשתמש ב[[האיים האזוריים|איים האזוריים]] כבסיס.
שורה 15:
סלזאר רצה שפורטוגל תהיה מדינה בעלת חשיבות בינלאומית, והמושבות אפשרו שאיפה זו. פורטוגל עצמה נותרה במידה רבה מדינה סגורה, על אף שהצטרפה לברית [[נאט"ו]] בשנת [[1949]] והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד ה[[קומוניזם]] במסגרת [[המלחמה הקרה]].
למרות היציבות הכלכלית והמדינית שהביא שלטון זה (שהיה בין השלטונות הפשיסטים מאריכי הימים באירופה כולה), נתקל השלטון בבעיה של ממש בנוגע למושבות, במיוחד המושבות ב[[אפריקה]] - [[אנגולה]] ו[[מוזמביק]]. מרידות התושבים שדרשו [[עצמאות]] נתמכו הן על ידי [[ארצות הברית]] והן על ידי [[ברית המועצות]], שרצו להרחיב את השפעתן על ידי תמיכה בתנועות שחרור לאומיות. פורטוגל, בתגובה, שלחה אלפי חיילים אל מעבר לים, אשר דיכאו את המרידות באופן ברוטלי, תוך כדי אבדות קשות לשני הצדדים.
הצבא הפורטוגזי, שנשא בעול מדיניות זו, היה מרכז ההתנגדות לשלטון סלזאר, ובשנת [[1961]] בוצע ניסיון הפיכה, אשר נכשל ברגע האחרון והביא לפיטורי חלק ניכר מן הסגל הבכיר של הצבא.
מאובדן המושבות ההודיות ב-[[1961]] עד לאחר מותו של סלזאר נותרה האימפריה מקור לבעיות לפורטוגל, במיוחד במושבות האפריקניות שגרמו למלחמות רבות.
| |||