מרכז קניות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לקניון מלחה
שורה 24:
ההיסטוריה של מרכזי הקניות בישראל מתחילה ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]]. ב-[[1972]] הוקמו [[מרכז כלל]] בירושלים ו[[לונדון מיניסטורס]] במרכז תל אביב שאינם נחשבים כיום לקניונים בעלי המאפיינים המודרניים אך היוו בזמנם נקודות ציון בהתפתחות טיפוס העסק בישראל. חמש שנים לאחר מכן נפתח [[דיזנגוף סנטר]] שהיה למעשה מרכז הקניות הראשון המתפקד ככזה גם היום. "הסנטר" נבנה במרכז העיר, ב[[רחוב דיזנגוף]] שהיה אז מרכז העיר התוסס ביותר, ונהנה ממיקום אסטרטגי ביותר בתקופה שבה עומסי התנועה בעיר היו פחות משמעותיים מהיום.
 
כמושלב כןנוסף אפשרבהתפתחות לצייןמרכזי אתקניות היא תופעת הקמת המדרחובים (רחובות בעלי שדרות חנויות הסגורים לתנועת כלי רכב) המהווים גלגול נוסף בהתפתחות המסחר באותם עשורים ומעבר מהשווקים והחנויות ברחובות הראשיים למרכזי קניות ושהגלגול המודרני שלהם מכונה כיום "קניון פתוח" כגון [[שדרת אלרוב ממילא|מרכז הקניות ממילא]] בירושלים ובשונה מהמדרחובים בעבר כולל כיום גם שטחי חנייה סמוכים תת-קרקעיים.
 
רק בשנת [[1985]] נפתח [[קניון איילון]] ברמת גן שנבנה על פי התפישה של מרכזי הקניות האמריקניים - מתחם קניות מקורה וממוזג מחוץ למרכז העיר עם מגרשי חנייה רחבים סביבו. הקניון הוקם ביזמת [[דוד עזריאלי]] שאף המציא את המילה "קַנְיוֹן" שהשתרשה מאז בשפה העברית. על פי אחת הגרסאות, זהו [[הלחם]] של המילים "קניות" ו"[[חניון]]". השם נקלט בעברית ומשמש כיום לכל מרכז קניות מקורה (Shopping Mall).