טמבורה – הבדלי גרסאות

'''הר טמבורה''' ([[אינדונזית]]: Tambora) הוא [[הר געש]] השוכן באי ה[[אינדונזיה|אינדונזי]] [[סומבאווה]]. ב-[[1815]] אירעה בטמבורה ההתפרצות החזקה ביותר [[מודרניות|בזמנים המודרניים]], ב[[מדד התפרצות געשית]] 7. התפרצותו שהתחילה בתחילת אפריל ושהמשיכה באמצע יולי, השפיעה על אזור נרחב כולל [[איי מלוקו]], [[ג'אווה]], חלקים מ[[סולאווסי]], [[סומטרה]] ו[[בורנאו]]. גשמי אפר געשי השפיעו גם על האיים [[באלי]] ו[[לומבוק]]. כ-100,000 בני אדם מתו כתוצאה מ[[זרם פירוקלסטי|זרמים פירוקלסטיים]], [[רעב]] ו[[מחלות]]. [[1816]] נודעה כ"[[שנה ללא קיץ]]" בשל תנאי [[מזג אוויר]] קיצוניים שגרמה ההתפרצות שהשפיעו אף עד [[צפון אמריקה]].

בחפירה שנערכה ב-[[2004]] גילו [[ארכאולוגיה|ארכיאולוגיםארכאולוגים]] שרידים של תרבות שנהרסה ונקברה בהתפרצות 1815, וקיבלה את הכינוי "[[פומפיי]] של המזרח", האתר נשאר שלם מתחת לשלושה מטרים של שאריות של [[סלע פירוקלסטי]] ומספק מידע משמעותי על התרבות שנעלמה. כיוםנכון לעשור השני של המאה ה-21, הר טמבורה נמצא תחת פיקוח הדוק על הפעילות הוולקנית שלו, מכיוון שהתפרצות חזקה שלו עלולה להשפיע על מיליוני אינדונזים.

ההתפרצות יצרה אנומליות אקלימיות עולמיות בשנים שלאחר מכן, כששנת [[1816]] נודעה כ"שנה ללא קיץ" בשל השפעת ההתפרצות על מזג האוויר בצפון אמריקה וב[[אירופה]]. ב[[חצי הכדור הצפוני]], היבולים נכשלו ובעלי החיים רבים מתו, מה שהוביל לרעב הגרוע ביותר של המאה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1191/0309133303pp379ra|הכותב=|כותרת=Climatic, environmental and human

== התפרצויות נוספות של ההר ==

לאחר ההתפרצות הגדולה של 1815, הר טמבורה התפרץ לפחות 3 פעמים נוספות, הפעם בקנה מידה קטן בהרבה מאשר בשנת 1815<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.livescience.com/30801-mount-tambora-eruption.html|הכותב=|כותרת=Rumbling Indonesian Volcano Not Likely to Repeat Deadly Blast|אתר=livescience|תאריך=}}</ref>. לאחר ההתפרצות של שנת [[1967]], נחשב ההר לבטוח עד כדי כך שיצאו [[טיול|טיולים]]ים מודרכים אל פסגתו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.masa.co.il/article/%D7%94%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%A9-%D7%94%D7%9B%D7%99-%D7%93%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D/|הכותב=|כותרת=הרי הגעש הכי דרמטיים|אתר=מסע אחר|תאריך=}}</ref>.

בשנת [[2011]] הועלו בתקשורת חששות שהר הגעש צפוי להתפרץ בקרוב<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mako.co.il/news-world/international/Article-9c3a75063a78231017.htm|הכותב=|כותרת=חשש: הר הגעש המסוכן בעולם עומד להתפרץ|אתר=מאקו|תאריך=}}</ref>. חששות אלו נגרמו בעקבות עלייה משמעותית במספר רעידות אדמה הפוקדות את האי, מכמות של פחות מחמש בחודש ליותר מ-200 בחודש, בתוך חמישה חודשים. אפר החל לצאת מהר הגעש והגיע עד לגובה של 1,400 מטרים. סימנים אלו עוררו [[השערה (מדע)|השערות]] על אפשרות להתפרצות קרבה. בסופו של דבר, למרות פעילות [[סייסמוגרף|סייסמוגרפית]] מוגברת שנמשכה עד שנת [[2013]], לא התקיימה התפרצות בעוצמה חזקה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/place/Mount-Tambora|הכותב=|כותרת=Mount Tambora|אתר=britannica|תאריך=}}</ref>. אריק קלמטי, [[וולקנולוגיה|וולקנולוג]] מומחה לנושא שהתראיין למגזין מדעי בסוף שנת 2011, אמר שכל התפרצות עתידית של הר טמבורה צפויה גם היא להיות קטנה יחסית, מכיוון שהרי געש נוטים לתקופות ארוכות מאוד בין התפרצויות ענק - תקופות שעשויות להגיע למאות או אלפי שנים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.livescience.com/30801-mount-tambora-eruption.html|הכותב=|כותרת=Rumbling Indonesian Volcano Not Likely to Repeat Deadly Blast|אתר=livescience|תאריך=}}</ref>. יחד עם זאת, על פי קלמטי, כאשר הר געש עם עבר כה קטלני מתחיל להגביר פעילות געשית, כדאי להיות ערניים לכך. עליית רמת ההתראה הגעשית, לדבריו של קלמנטי, נובעת במקרה זה בעיקר בעקבות החלטת מדיניות להגביר את המודעות לנושא, ולא מכיוון שעתיד להתרחש אסון.

בחפירה שנערכה ב-[[2004]] גילו [[ארכאולוגיה|ארכיאולוגיםארכאולוגים]] שרידים של תרבות שנהרסה ונקברה בהתפרצות 1815, וקיבלה את הכינוי "[[פומפיי]] של המזרח", האתר נשאר שלם מתחת לשלושה מטרים של שאריות של [[סלע פירוקלסטי]] ומספק מידע משמעותי על התרבות שנעלמה.

התפרצותו של טמבורה מזוהה בתור הגורם העיקרי להופעתן של יצירות [[רומנטיקה|רומנטיות]] ידועות עד היום. במהלך 183 הימים שבין אפריל לספטמבר 1816 (שנה לאחר התפרצות טמבורה), חוותה שווייץ 130 ימי גשם. ביוני התאסף בווילה דיודאטי (Villa Diodati) "מעגל ביירון-שלי", שכלל את הסופרים [[לורד ביירון]], ג'ון פולידורי, מרי גודווין (לימים [[מרי שלי|מארי שלי]]) ובעלה לעתיד פרסי ב' שלי. סופה עזה שנמשכה שלושה ימים רצופים מנעה מהם לנפוש בחוץ, ולכן בילו את זמנם בכתיבת סיפורי אימה. אז, עלה במארי שלי הרעיון לכתיבת "[[פרנקנשטיין]]", והיא השלימה את הטיוטה הראשונה של הספר במרץ 1817. לורד ביירון עצמו כתב את הפואמה המפורסמת "חשכה" (Darkness) כתוצאה משהייתו זו בשווייץ. ייתכן שהפואמה היוותה השראה ל[[שקיעה (ספר)|"שקיעה"]] של [[אייזק אסימוב]]. כמו כן, חברו של ביירון, ג'ון פולידורי, כתב את הסיפור הקצר "הוומפיר" באותם ימים. "הוומפיר" נחשב לסיפור הראשון (והמשפיע ביותר עד ימינו), על סוגת הסיפורת העוסקת ב[[ערפד|ערפדים]]ים.