קברי צדיקים ביהדות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ההתנגדות לעלייה לקברי צדיקים: ראה בית מועד עמוד שפא
שורה 43:
וכך כתוב ב[[תלמוד הירושלמי]] ב[[מסכת שקלים]]: {{ציטוטון|רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם.}}{{הערה|{{ירושלמי|שקלים|ב|ה}}}} ועל פי זה פסק ה[[רמב"ם]] בספרו ההלכתי [[משנה תורה]]: {{ציטוטון|ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זיכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.}}{{הערה|{{רמב"ם|שופטים|אבל|ד|ד}}}}
 
אמנם, היו שהבינו את "ביקור הקברות" האסור באופן שונה לגמרי, של בדיקה האם הנקבר אינו חי עדיין וכדומה. יצוין כי הרמב"ם מספר, באיגרת שכתב לאחר ביקורו ב[[ארץ ישראל]], שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם{{הערה|מופיע ב[[ספר חרדים]], הלכות תשובה פרק ג' - וב[[אגרות הרמב"ם]], מהדורת שילת עמ' רכ"ה}}..
 
ואכן, ב[[יהדות תימן]] (במחוז [[צנעא]] בעיקר) לא היה נהוג כלל לבקר קברים, ואפילו לא של בני משפחה. מי שייצג שיטה זו בחריפות בארץ הוא הרב [[יוסף קאפח]] ועדות לשיטתו היא ה[[מצבה]] שעל קברו, שעשויה בשיפוע. ועל פי השמועה,ציווה כך כדי שלא יניחו המבקרים אבנים על מצבתו כנהוג.
 
 
 
סיוע מכיוון בלתי-צפוי למתנגדים לעלייה לקברים הגיע מר' [[יואל טייטלבוים]], ה[[אדמו"ר]] מ[[חסידות סאטמר|סאטמר]], שהיה מתנגד חריף ל[[ציונות]]. בספר "[[על הגאולה ועל התמורה]]" שפרסם לאחר [[מלחמת ששת הימים]], ניסה להיאבק בהתלהבות הדתית שנלוותה לניצחון הישראלי הסוחף, והתייחס גם לעלייה לקברי צדיקים באתרים שנכבשו באותה מלחמה. לדבריו, אין לעלות לקבר צדיק דווקא משום ש[[ספר הזוהר]] מייחס לפרקטיקה הזו משמעות כה גדולה. רק אדם צדיק וקדוש, אמר האדמו"ר, ראוי לכך.