ג'ו ג'יטסו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
החלפה (ישראל), הוספת נקודה בסוף משפט
שורה 14:
}}
[[קובץ:JUJITSU (AND RIFLES) in an agricultural school.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920]]
"'''גּ'וּ גּ'יטְסוּ'''" הוא שם של [[אמנות לחימה]] יפנית בה עשו שימוש ה[[סמוראי]]ם. ג'ו ג'יטסו הוא המקור ל[[ג'ודו]] ול[[אייקידו]]. כמו כן טכניקת הג'ו ג'יטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן [[קרב מגע]] ו[[דניס הישרדות]].
 
ראוי להבדיל בין הג'ו ג'וטסו, ששימשה כאמור את ה[[סמוראי]] "איש הצבא", ובין ה[[נין ג'וטסו]], שיטת לחימתם של ה[[נינג'ה]] - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", ב[[היסטוריה של יפן|תקופה הפיאודלית ביפן]].
שורה 22:
במבט על ההיסטוריה של אומנות זו, ניתן ללמוד כי למעשה שורשיה של אומנות זו אינם ברורים, להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו [[קראטה]], ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'יטסו. הידע הועבר ממורה לתלמיד בדרך של לימוד כתורה שבעל פה מאב לבן בצורה סודית משפחתית. ייתכן ששורשי השיטה בצורת לחימתם של הסמוראים. כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית – [[קטאנה]]. תורת הלחימה בחרב נקראה קן ג'יטסו (טכניקת חרב) והיא לימדה שימוש נכון בחרב, [[שליפה (נשק)|שליפה]] וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'יטסו ומכאן שיש קשר הדוק בין אמנויות לחימה סיניות ובין אומנות הג'ו-ג'יטסו של הסמוראים. אומנות הג'ו-ג'יטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: [[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], [[ג'ודו]], ואף חלקים מה[[נין ג'וטסו|נין ג'יטסו]]) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.
 
ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'יטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'יטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע. לשם השוואה, ה[[ג'ודו]], למשל, כולל בעיקר הטלות (עם מעט לחימה על הקרקע), אך אוסר שימוש באגרופים ובבעיטות. [[קראטה]], לעומת זאת, מתמחה בבעיטות ואגרופים, אך מוגבל בהטלות ובלחימה על הקרקע, ו[[ג'ו ג'וטסו ברזילאי|ג'ו ג'יטסו ברזילאי]] מתמקד כמעט באופן בלבדי בלחימה על הקרקע. לוחמי ג'ו ג'יטסו משלמים לעיתים על היותם רב - תחומיים ביכולת מוגבלת בכל תחום בנפרד.
 
== ג'ו ג'יטסו מודרני בישראל ==
שורה 31:
בשנת 1990 הוקמה "[[ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'יטסו בישראל]]" שהוא גוף הפועל תחת "ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'יטסו".
 
בתחילת שנות ה-90 הוקם "[[איגוד הג'ו ג'יטסו בישראל]]".
 
בשנת 2000 הוקם "[[ארגון הג'ו ג'יטסו והקובודו בישראל]]"/האקדמיה הישראלית לג'ו ג'יטסו מסורתי ומודרני.
 
בנוסף קיימים בישראל מספר מועדונים וארגונים של [[ג'ו ג'וטסו ברזילאי|ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], וכן מספר ארגונים המלמדים שיטות לחימה הדומות מאוד לג'ו ג'יטסו, ואשר ההבדל ביניהן לבין הג'ו ג'יטסו קטן יותר, לעיתים, מאשר ההבדל בין הארגונים השונים של הג'ו ג'יטסו.
 
התאחדות הג'ו ג'יטסו בישראל חברה ב[[התאחדות אילת]] - ארגון הגג של ענפי הספורט בישראל, שאינם אולימפיים אלוף הארץישראל הנוכחי בג'ו ג'יטסו הוא הלל פלוסר.
 
== ראו גם==