פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור למדינה פלסטינית
בשנת [[1996]] נבחר לכנסת ה-14, ברשימת [[מפלגת העבודה]] (הוא הוצב במקום ה-35, אבל הצליח להיכנס לכנסת לאחר ש[[אורה נמיר]] פרשה מהרשימה), וכיהן כיושב-ראש ועדת המשנה לשרות החוץ, במסגרת חברותו ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]], ב[[ועדת החינוך, התרבות והספורט]] ובו[[ועדת חוקה, חוק ומשפט]]. בן עמי התמודד מול [[אהוד ברק]] על תפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה אך הגיע רק למקום השלישי בבחירות המקדימות עם 14.2% מהקולות. בשנת [[1999]] נבחר בן עמי בשנית לכנסת ה-15, ברשימה המאוחדת [[ישראל אחת]] (העבודה, [[מפלגת מימד|מימד]] ו[[מפלגת גשר|גשר]]) בה הוצב במקום הרביעי, ומונה לתפקיד [[שר ביטחון הפנים]] בממשלת ברק. החל ב-[[2 בנובמבר]] [[2000]] כיהן במקביל לתפקידו במשרד ביטחון הפנים גם כ[[שר החוץ]], לאחר ש[[דוד לוי]] התפטר ופרש מממשלת ברק.
 
ביולי [[2000]] השתתף בוועידת [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|קמפ דייוויד]], משא-ומתן מרתוני בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ליושב ראש הרשות הפלסטינית [[יאסר ערפאת]], בחסות נשיא ארצות הברית [[ביל קלינטון]]. במהלך המשא ומתן הסכים ברק לכינון [[מדינה פלסטינית]] על שטח של יותר מ-90% משטחי עזה והגדה, ואף לבצע ויתורים בירושלים. המשא ומתן לא עלה יפה, ובן-עמי האשים את ערפאת בכישלון השיחות ובפרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] חודשיים לאחר מכן. אף-על-פי-כן, בדיון עם האקדמאי [[נורמן פינקלשטיין]] בפברואר 2006, הודה בן-עמי שאילו הוא היה פלסטיני, גם הוא היה דוחה את ההצעה הישראלית שניתנה לפלסטינים בוועידה. לדבריו, הסרבנות הפלסטינית התבטאה בעיקר בדחיית ההצעה הישראלית ב[[ועידת טאבה]] שבאה אחרי ועידת קמפ דיוויד, ומהדחייה של עקרונות [[מתווה קלינטון]] על ידי הפלסטינים.{{הערה|1=[http://www.democracynow.org/2006/2/14/fmr_israeli_foreign_minister_if_i Fmr. Israeli Foreign Minister: "If I were a Palestinian, I Would Have Rejected Camp David" {{!}} Democracy Now!]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}
 
בעקבות כישלון ועידת קמפ-דייוויד הביע בן-עמי את דעתו, שרק מעורבות פעילה של הקהילה הבינלאומית תוכל לכפות הסדר בין ישראל והפלסטינים.