התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אני חושבת שהערך צריך להיות מסומן שהוא בעבודה - בכל מקרה מסירה את התבנית תגית: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: מדויק, אסלאם, \1-\2, הייתה, \1סירב\2, \1\2\3, לעיתים, ,, ניצחו\1 |
||
שורה 155:
חלק מהסטודנטים הפעילים ביקרו את ארגון [[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית|SCLC]] בגלל שלא השתתף בצורה מספקת בנסיעות החופש. בעקבות זאת רתם הארגון חלק ניכר מהמאמצים שלו לקמפיין ביטול הפרדה ב[[אולבני (ג'ורג'יה)|אולבני]], [[ג'ורג'יה]] שהחל בנובמבר 1961. חלק מהפעילים ביקרו את קינג באופן אישי, על המרחק שלו מהסכנות שעמדו בפני פעילים מקומיים, דבר שזיכה אותו בכינוי "הלורד". קינג סייע לקמפיין שהובל על ידי מארגנים של SNCC ומנהיגים מקומיים.
הקמפיין נכשל בגלל טקטיקות מתוחכמות שהנהיג מפקד המשטרה המקומית לארי פריצ'ט (Laurie Pritchett) ובגלל מחלוקות בקהילה השחורה. ייתכן כי מטרות הקמפיין לא היו מספיק
===מערכת בירמינגהם 1963===
שורה 195:
===מלקולם אקס מצטרף לתנועה, 1964-65===
מלקולם אקס היה הדובר העיקרי של ארגון [[אומת האסלאם]] וביטא קו תקיף נגד הלבנים. אמריקאים אפריקאים רבים, במיוחד אלה שחיים בערים בצפון ומערב ארצות הברית, חשו כי אקס מבטא את תלונותיהם בקשר לחוסר שוויון טוב יותר משעשו זאת תנועות זכויות האדם מה[[מיינסטרים]].{{הערה|1=West, Cornel (1984). "The Paradox of the Afro-American Rebellion". In Sayres, Sohnya; Stephanson, Anders; Aronowitz, Stanley et al.. The 60s Without Apology. Minneapolis: University of Minnesota Press. p. 51. {{ISBN|978-0-8166-1336-6}}.}}[[ביוגרף]] אחד כתב שבכך שהוא ביטא את תסכוליהם, אקס "הבהיר את המחיר שאמריקה הלבנה צריכה לשלם אם היא לא תסכים לדרישותיהם הלגיטימיות של האמריקאים השחורים."{{הערה|1=Perry, p. 380.}}
אקס ניסה לפתח דיאלוג עם מרטין לותר קינגכבר בשנת 1957 אבל קינג
במרץ 1964 נפרד מלקולם אקס מארגון "אומות
אם כי חש שהוא צריך לשנות את מיקוד ל[[זכויות האדם|זכויות אדם]]. לטענתו כל עוד התנועה תישאר במאבק על זכויות אזרח, מאבקה יישאר סוגיה פנימית, אבל אם ישנו את המלחמה למאבק לזכויות אדם, זו תהפוך לסוגיה בינלאומית, ותנועתם תוכל לשטוח את תלונותיה ב[[או"ם]]. אקס אמר שאומות העולם החדשות יתנו את תמיכתן למטרתם של האמריקאים אפריקאים.{{הערה|1=Malcolm X, Malcolm X Speaks, pp. 33–35.}} אקס המשיך לדגול בפילוסופיה של [[לאומיות שחורה]], שלדעתו לא דרש יותר הפרדות של השחורים למדינה נפרדת.
גלוריה ריצרדסון, שעמדה בראש הסניף של SNCC בקיימברידג מרילנד, הנהיגה את המרי בקיימבריד'ג ואורחת של כבוד במצעד על וושינגטון, אימצה מייד את ההצעה של מלקולם. אנשים נוספים בתנועה לזכויות האזרח היו בקשרים עם מלקולם אקס ועם אומות האסלם.
שורה 250:
"המטרה שלהם חייבת להיות גם המטרה שלנו. בגלל שלא מדובר רק על שחורים, אלא למעשה אלה כולנו, שחייבים להתגבר על המורשת המשתקת של קנאות ואי-צדק. ואכן אנו נתגבר." ([[הרמז]] לשיר המחאה [[We Shall Overcome]])
ג'ונסון חתם על חוק ההצבעה של 1965 ב-6 באוגוסט. החוק ביטל מבחני אוריינות ומבחנים סובייקטיביים אחרים לרישום בוחרים. הוא אפשר פיקוח פדרלי על רישום בוחרים במדינות ובמחוזות שבהם מבחנים כאלה היו בשימוש. לשחורים שהרישום שלהם כמצביעים נחסם,
תוך מספר חודשים לאחר שעבר החוק, נרשמו 250 אלף שחורים כבוחרים חדשים, שליש מהם נרשמו על ידי בוחנים פדרלים. בתוך 4 שנים רישום הבוחרים בדרום יותר גדל ביותר מפי שתיים. בשנת 1965, מיסיסיפי
מספר לבנים שהתנגדו לחוק ההצבעה שילמו במהירות מחיר פוליטי. בשנת 1966 השריף ג'ים קלארק מאלבמה, שנודע לשמצה בגלל שהנהיג שימוש ב[[מלמד בקר|מלמדי בקר]] נגד צועדים מהתנועה לזכויות האזרחים, הועמד להצבעה והודח.
שורה 258:
הקניית זכויות הצבעה לשחורים שינתה את המפה הפוליטית של הדרום. כאשר הקונגרס העביר את חוק זכויות ההצבעה, רק כ-100 שחורים החזיקו במשרות של נבחרי ציבור, וכולם היו במדינות הצפוניות. עד 1989 היו מעל 7,200 שחורים במשרות אלה, מתוכם 4,800 במדינות הדרום. כמעט בכל מחוז ב"רצועה השחורה" (מקומות בהם השחורים היו רוב האוכלוסייה) באלבמה, היה שריף שחור. שחורים דרומיים החזיקו במשרדות בכירות בממשל ברמות העיר, המחוז והמדינה.
===התנועה לדיור הוגן, 1966-1968===
|