ויקיפדיה

התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
TMagen (שיחה | תרומות)
35,598 עריכות
אני חושבת שהערך צריך להיות מסומן שהוא בעבודה - בכל מקרה מסירה את התבנית
תגית: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: מדויק, אסלאם, \1-\2, הייתה, \1סירב\2, \1\2\3, לעיתים, ,, ניצחו\1
שורה 155:
חלק מהסטודנטים הפעילים ביקרו את ארגון [[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית|SCLC]] בגלל שלא השתתף בצורה מספקת בנסיעות החופש. בעקבות זאת רתם הארגון חלק ניכר מהמאמצים שלו לקמפיין ביטול הפרדה ב[[אולבני (ג'ורג'יה)|אולבני]], [[ג'ורג'יה]] שהחל בנובמבר 1961. חלק מהפעילים ביקרו את קינג באופן אישי, על המרחק שלו מהסכנות שעמדו בפני פעילים מקומיים, דבר שזיכה אותו בכינוי "הלורד". קינג סייע לקמפיין שהובל על ידי מארגנים של SNCC ומנהיגים מקומיים.
 
הקמפיין נכשל בגלל טקטיקות מתוחכמות שהנהיג מפקד המשטרה המקומית לארי פריצ'ט (Laurie Pritchett) ובגלל מחלוקות בקהילה השחורה. ייתכן כי מטרות הקמפיין לא היו מספיק מדוייקותמדויקות. תחת הנהגת פריצ'ט המשטרה עצרה רבים מבין המפגינים, אבל ללא התקפות אלימות שיכלו לשלהב את דעת הקהל הלאומית ולעודד פעילות נוספת מצד שחורים. הוא גם קבע שמפגינים שנעצרו ילקחו לבתי כלא של יישובים סמוכים דבר שהשאיר מקום רב בבית המעצר שלו. פריצ'ט צפה גם כי נוכחותו של קינג כעציר תהיה סיבה לדעת קהל אוהדת למאבק השחורים ולכן דאג לשחרורו. קינג עזב בשנת 1962 בלי להשיג שום נצחונותניצחונות משמעותיים, עם זאת, התנועה המקומית המשיכה במאבק והשיגה הישגים משמעותיים בשנים שלאחר מכן.
 
===מערכת בירמינגהם 1963===
שורה 195:
===מלקולם אקס מצטרף לתנועה, 1964-65===
מלקולם אקס היה הדובר העיקרי של ארגון [[אומת האסלאם]] וביטא קו תקיף נגד הלבנים. אמריקאים אפריקאים רבים, במיוחד אלה שחיים בערים בצפון ומערב ארצות הברית, חשו כי אקס מבטא את תלונותיהם בקשר לחוסר שוויון טוב יותר משעשו זאת תנועות זכויות האדם מה[[מיינסטרים]].{{הערה|1=West, Cornel (1984). "The Paradox of the Afro-American Rebellion". In Sayres, Sohnya; Stephanson, Anders; Aronowitz, Stanley et al.. The 60s Without Apology. Minneapolis: University of Minnesota Press. p. 51. {{ISBN|978-0-8166-1336-6}}.}}[[ביוגרף]] אחד כתב שבכך שהוא ביטא את תסכוליהם, אקס "הבהיר את המחיר שאמריקה הלבנה צריכה לשלם אם היא לא תסכים לדרישותיהם הלגיטימיות של האמריקאים השחורים."{{הערה|1=Perry, p. 380.}}
אקס ניסה לפתח דיאלוג עם מרטין לותר קינגכבר בשנת 1957 אבל קינג סרבסירב לכך. בתגובה כינה אקס את קינג [[אוהל הדוד תום|הדוד תום]] שהפנה את גבו למיליטנטיות השחורה כדי למצוא חן בעיני מבנה הכוח הלבן.
 
במרץ 1964 נפרד מלקולם אקס מארגון "אומות האיסלםהאסלאם". זמן קצר לאחר מכן הוא הכריז על שאיפתו לעבוד עם מנהיגיה של תנועת זכויות האזרח,{{הערה|1=Handler, M. S. (March 9, 1964). [http://select.nytimes.com/gst/abstract.html?res=F00D17FB395415738DDDA00894DB405B848AF1D3 MALCOLM X SPLITS WITH MUHAMMAD], The New York Times.}}
אם כי חש שהוא צריך לשנות את מיקוד ל[[זכויות האדם|זכויות אדם]]. לטענתו כל עוד התנועה תישאר במאבק על זכויות אזרח, מאבקה יישאר סוגיה פנימית, אבל אם ישנו את המלחמה למאבק לזכויות אדם, זו תהפוך לסוגיה בינלאומית, ותנועתם תוכל לשטוח את תלונותיה ב[[או"ם]]. אקס אמר שאומות העולם החדשות יתנו את תמיכתן למטרתם של האמריקאים אפריקאים.{{הערה|1=Malcolm X, Malcolm X Speaks, pp. 33–35.}} אקס המשיך לדגול בפילוסופיה של [[לאומיות שחורה]], שלדעתו לא דרש יותר הפרדות של השחורים למדינה נפרדת.
גלוריה ריצרדסון, שעמדה בראש הסניף של SNCC בקיימברידג מרילנד, הנהיגה את המרי בקיימבריד'ג ואורחת של כבוד במצעד על וושינגטון, אימצה מייד את ההצעה של מלקולם. אנשים נוספים בתנועה לזכויות האזרח היו בקשרים עם מלקולם אקס ועם אומות האסלם.
שורה 250:
"המטרה שלהם חייבת להיות גם המטרה שלנו. בגלל שלא מדובר רק על שחורים, אלא למעשה אלה כולנו, שחייבים להתגבר על המורשת המשתקת של קנאות ואי-צדק. ואכן אנו נתגבר." ([[הרמז]] לשיר המחאה [[We Shall Overcome]])
 
ג'ונסון חתם על חוק ההצבעה של 1965 ב-6 באוגוסט. החוק ביטל מבחני אוריינות ומבחנים סובייקטיביים אחרים לרישום בוחרים. הוא אפשר פיקוח פדרלי על רישום בוחרים במדינות ובמחוזות שבהם מבחנים כאלה היו בשימוש. לשחורים שהרישום שלהם כמצביעים נחסם, היתההייתה סוף סוף חלופה לפניה לבתי משפט מקומיים או מדינתיים, אשר רק לעתיםלעיתים רחוקות אישרו את הרישום שלהם. אם התרחשה הפליה ברישום הבוחרים, החוק אישר לתובע הכללי של ארצות הברית לשלוח בוחנים פדרלים במקום הרשמים המקומיים.
 
תוך מספר חודשים לאחר שעבר החוק, נרשמו 250 אלף שחורים כבוחרים חדשים, שליש מהם נרשמו על ידי בוחנים פדרלים. בתוך 4 שנים רישום הבוחרים בדרום יותר גדל ביותר מפי שתיים. בשנת 1965, מיסיסיפי היתההייתה בעלת השיעור הגבוה ביותר של רישום בוחרים שחורים מתוך כלל השחורים עם 74%, והיתהוהייתה המדינה בעלת מספר הנבחרים השחורים הגבוה ביותר במדינה. ב-1969 טנסי היתההייתה בעלת שיעור הרשמה של 92 אחוז מבין המצביעים השחורים, ארקנסו 78% וטקסס 73%.
 
מספר לבנים שהתנגדו לחוק ההצבעה שילמו במהירות מחיר פוליטי. בשנת 1966 השריף ג'ים קלארק מאלבמה, שנודע לשמצה בגלל שהנהיג שימוש ב[[מלמד בקר|מלמדי בקר]] נגד צועדים מהתנועה לזכויות האזרחים, הועמד להצבעה והודח.
שורה 258:
הקניית זכויות הצבעה לשחורים שינתה את המפה הפוליטית של הדרום. כאשר הקונגרס העביר את חוק זכויות ההצבעה, רק כ-100 שחורים החזיקו במשרות של נבחרי ציבור, וכולם היו במדינות הצפוניות. עד 1989 היו מעל 7,200 שחורים במשרות אלה, מתוכם 4,800 במדינות הדרום. כמעט בכל מחוז ב"רצועה השחורה" (מקומות בהם השחורים היו רוב האוכלוסייה) באלבמה, היה שריף שחור. שחורים דרומיים החזיקו במשרדות בכירות בממשל ברמות העיר, המחוז והמדינה.
 
ב1978 ב-1978, בחרו תושבי [[ניו אורלינס]] את ראש העיר השחור הראשון של העיר, ארנסט מוריאל. ב- 1981 אטלנטה בחרה למשרת ראש העיר את השחור אנדרו יאנג. בג'קסון, מיסיסיפי, נבחר לראשונה ראש עיר שחור בשם הארווי ג'ונסון הבן ב-1997 . פוליטיקאים שחורים ברמה הלאומית כללו את [[ברברה ג'ורדן]], שהיתהשהייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שנבחרה לסנאט של טקסס, ולאישה האפרו-אמריקאית הראשונה מן דרום ארצות הברית שנבחרה לבית הנבחרים הארצי. הנשיא [[ג'ימי קארטר]] מינה את אנדרו יאנג לשגריר ארצות הברית באו"ם. ג'וליאן בונד נבחר למועצה המחוקקת של ג'ורג'יה ב -1965, אם כי התגובה הפוליטית להתנגדות הציבורית שלו למעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם, מנעה ממנו לתפוס את מושבו עד 1967. [[ג'ון לואיס (פוליטיקאי)|ג'ון לואיס]] מייצג את המחוז החמישי של ג'ורג'יה (המכסה ברובו את העיר אטלנטה ופרבריה) בבית הנבחרים של ארצות הברית , החל משנת 1987.
 
===התנועה לדיור הוגן, 1966-1968===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/התנועה_האפרו-אמריקאית_לזכויות_האזרח"