פוגרום קיילצה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1הכ\2\3, הייתה, אצטדיו |
||
שורה 9:
בבוקר ה-[[4 ביולי]] [[1946]], הלכו הנריק ואביו למסור עדות בתחנת המשטרה. בדרך הצטרף אליהם מכר, וכשחלפו השלושה על פני הבית ברחוב פלנטי 7, הצביע אותו מכר על הבית והורה להנריק לומר שבמרתף הבית הזה הוחזק בניגוד לרצונו. כשנשאל הילד אם יזהה את האיש שנעל אותו במרתף, הצביע הנריק על איש נמוך קומה, שחבש כובע ירוק ועמד באותה שעה ליד הבית.
בתחנת המשטרה, כמאתיים מטר מהבית ברחוב פלאנטי, התקבל דיווחו של הילד באמון, ומפקד התחנה הורה לעצור את האיש עם הכובע הירוק. שישה שוטרים, בלוויית הנריק ואביו, הלכו לחפש את "החשוד". הם עצרו את קלמן זינגר, בחור דתי ניצול מחנות הריכוז, הביאו אותו לתחנת המשטרה
בהמשך אותו בוקר, החל להתאסף בקרבת הבית המון פולני מוסת, שהאמין כי בבניין מוחזקים ילדים נוצרים, שלפי המסורת העתיקה משמש דמם לאפיית מצות, ולפי הגרסה החדשה, לעירויי דם לחיילים רוסים פצועים. לעלילה נוספה שמועה שהילדים הנוצרים המוחזקים בבניין כבר אינם בחיים.
שורה 23:
באותו יום התנפלו פורעים גם על רכבת שהגיעה לעיר מצ'נסטוחובה; נהג הקטר האט במתכוון, כל היהודים הוצאו בכוח מהקרונות ונרצחו. הפורעים שדדו מהקורבנות שעונים, בגדים, נעליים וכסף.
בשעות אחר הצהריים, הגיעו לקיילצה יחידות צבא מווארשה ופיזרו את האספסוף. ההרוגים והפצועים היהודים הועברו לבית החולים "אלכסנדרה הקדושה", והניצולים נלקחו
במוצאי יום הפוגרום נערכה בעיר פגישת הבנה, שבה השתתפו הפלגים הפוליטיים השונים וסגן ראש המחוז, שגינה את הלשכה הכנסייתית של הבישופים על אדישותה בעת ההתרחשויות. בפגישה הוסכם על נוסח של כרוז, שהיה אמור להתפרסם כדי להרגיע את הרוחות. "הוועד המרכזי של יהודי פולין" בווארשה שלח לקלצה את ד"ר [[אברהם ברמן|אברהם (אדולף) ברמן]] ואת [[יצחק צוקרמן]], שהביאו ליהודי העיר מזון ובגדים. בשעות הערב הכריזו השלטונות על עוצר והמשטרה הכריזה על מצב חירום.
שורה 30:
בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים [[ניצולי שואה|ניצולי השואה]] ששהו בעיר, וכ-80 נפצעו. כמו כן נהרגו שניים מהתוקפים. יהודי העיר שניצלו מהפוגרום, ובכללם הפצועים שאושפזו בבית החולים בעיר, הועברו מקלצה [[לודז'|ללודז']] ברכבת מיוחדת של "[[הצלב האדום]]".
ב-[[8 ביולי]] [[1946]], נערכו ההלוויות להרוגי הפוגרום, שנקברו בבית הקברות היהודי הישן בעיר. תושבי העיר עמדו משני צדי הרחובות שבהם עבר מסע ההלוויה, ואת המתים ליוו כעשרת אלפים איש, בהם פולנים רבים שהצטוו ליטול חלק בהלוויה בהוראת השלטונות. בראש המלווים צעדה משלחת מטעם מפעל "לודביקוב", ואת מסע ההלוויה הובילה יחידה מיוחדת של הצבא,
ב-[[9 ביולי]] [[1946]], החל בבית משפט צבאי שהוקם בעיר, משפטם של הנאשמים ברצח. מבין 12 הפולנים שהועמדו למשפט, נידונו תשעה למוות והוצאו להורג ב-[[12 ביולי]] [[1946]]. בין [[ספטמבר]] [[דצמבר|לדצמבר]] [[1946]] נערכו משפטי המשך, שבהם הועמדו לדין 30 נאשמים, שוטרים וחיילים, ובנוסף נעצרו גם בכירים מקומיים בדרגים שונים.
| |||