ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות

'''חוק ריכוז הפולחן''' במקרא הוא חוק המופיע ב[[תורה]] המגביל את טקסי [[פולחן|הפולחן]] למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|יא}}}} החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו ה[[גוי]]ים ל[[אליל]]ים. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן ב{{ה[[המשכן|משכן}}]] במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב ב[[חוק המזבח]] המופיע ב[[ספר שמות]]{{הערה|מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (שמות כ', כ')}} לפי ה{{משנה|זבחים|יד}} היתר הפולחן במזבחות פרטיים ([[במות]]) התבטל עם הקמת [[משכן שילה]], חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' ב[[הר המוריה]]. לפי [[ספר מלכים]], גם רוב [[מלכי יהודה וישראל]] שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה [[חזקיהו]] ונינו [[יאשיהו]], שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי [[חלקיהו בן שלום]], בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.

טיהור הפולחן הוא המרכיב הראשון בחוק ריכוז הפולחן. תיאור טיהור הפולחן מכיל מרכיבים שונים בספר מלכים וספר ו[[דברי הימים]]. לפי המסופר בדברי הימים [[אסא]] היה הראשון, שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים: {{הערה|חנוך רביב, '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, ע"מ 139}}

חזקיהו טיהר את הפולחן בממלכת יהודה. {{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}}} הסיבה לכך על פי ספר דברי הימים ב' היא להשיב את כעסו של ה': '''"כִּי-מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה'"'''.{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ו'}}

המחבר המקראי מציין את תיקוני הפולחן של חזקיהו בספר מלכים המדגיש את טיהור הפולחן מיסודות [[פגניות|אלילים]] רבים{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}}, ומחבר ספר דברי הימים מוסיף ומדגיש את תחילתה של עבודת האל בבית המקדש בניצוחו של חזקיהו.{{הערה|{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ג'}}}} אירוע זה של פתיחתו מחדש של בית המקדש היה לאירוע מכונן שתואר בצורה מקיפה בדברי הימים ב' כ"ט-ל"א.{{הערה|[[שמואל ורגון]], '''בארצות המקרא : מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית''', רמת גן, בר -אילן, 2015, ע"מ 21}}

לריכוז הפולחן נדרשה [[שחיטה (הלכה)|שחיטת חולין]], בגלל הקושי בהגעה לבית המקדש לצורכי מאכל. בנוסף [[זבח פסח|זבח הפסח]] היה לטקס דתי לכלל הציבור.{{הערה|[[יאירה אמית]], '''היסטוריה ואידאולוגיה במקרא''' , תל אביב, משרד הביטחון, 1997, ע"מ 45}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 499.}}