סוב יודיצה – הבדלי גרסאות

הוסרו 6 בתים ,  לפני 3 שנים
אחידות במיקום הערות שוליים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(אחידות במיקום הערות שוליים)
החוק מאפשר דרכי מילוט לעיתונאים הנאשמים בהפרתו: התביעה מחויבת להוכיח שפרסום החשוד לפי סעיף זה אכן נכתב במטרה להשפיע על ההליך. כמו כן, עליה להוכיח היעדר תום לב.
 
לא נרשמו מקרים רבים שבהם הייתה התייחסות משפטית לסוב יודיצה. מתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ועד [[1981]] לא הוגשו תביעות בנושא. בשנת 1981 הועמדה לדין והורשעה העיתונאית [[אורלי אזולאי]] מ[[ידיעות אחרונות]], בגין ראיון אוהד עם נאשם, שפורסם יומיים לפני מתן גזר דינו{{הערה|[[חני לוז]], [http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/347 דעה: מתי ראוי לזלזל בשלטון החוק], אתר ערוץ 7, 3 באוקטובר 2001}}. הרשעתה של אזולאי אושרה על ידי הרכב של [[בית המשפט העליון]] שכלל את [[אהרן ברק]].
 
ביוני 1985 הורה [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[יצחק זמיר]], למשטרה שלא לאשר ולמנוע קיום של הפגנות בעד שחרור עצורי [[המחתרת היהודית]] בטענה שהם פוגעים בטוהר ההליך המשפטי בניגוד לחוק הסוב יודיצה{{הערה|{{מעריב|ברוך מאירי ואלי דנון|זמיר: אסור להפגין למען עצורי המחתרת|1985/06/11|00200}}}}. המשטרה פעלה על פי ההוראה וסרבה לתת אישור להפגנות תמיכה בנאשמי המחתרת היהודית{{הערה|{{מעריב||מדוע לא הותרה הפגנה|1985/10/03|01106}}}}. הדברים עוררו ביקורת רבה בתקשורת{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|משטרת סוב יודיצה|1985/09/22|01004}}}} ובימין{{הערה|{{מעריב|יהושע ביצור|רוב הח"כים בליכוד נגד השתתפות בהפגנה|1985/06/12|01201}}}}{{הערה|{{מעריב|אלי דנון|המשטרה אינה מאשרת ההפגנה למען המחתרת|1985/09/19|00206}}}}, בה מחו שזמיר לא התערב בנוגע להפגנות נגד המחתרת{{הערה|{{מעריב||בני עקיבא במבוכה|1985/06/16|01109}}}}.
 
מקרה מפורסם אחר נוגע לפרשת [[ג'ון דמיאניוק]]. [[עורך דין|עורך דינו]] של דמיאניוק, [[יורם שפטל]], הגיש תלונה במשטרת ירקון נגד מערכת [[ידיעות אחרונות]], העורך, [[דב יודקובסקי]], והעיתונאי [[נח קליגר]], בגין עבירה על החוק הנ"ל במסגרת משפטו של דמיאניוק. המשטרה הודיעה לשפטל על כוונתה שלא לחקור את המקרה. בתגובה, עתר שפטל ל[[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]], שפסק כי על [[היועץ המשפטי לממשלה]] להגיש [[כתב אישום]] נגד השניים{{הערה|בג"ץ 223/88}}. לאחר הגשת כתב האישום, השניים הורשעו בבית משפט השלום.
 
בפועל, הפרת הסוב יודיצה איננה בין התלונות והביקורות המופנות תדיר לעבר כלי התקשורת בישראל, למרותאף על פי שעבירה זו נעשית על ידי התקשורת באופן תדיר: אופן סיקור התקשורת את פרשת המינויים הפוליטיים של [[צחי הנגבי]], לדוגמה, נגועים, לכאורה, בהפרה של עקרון הסוב יודיצה. בפסק הדין בעניינו של [[חיים רמון]]{{הערה| [http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4787475.doc פ 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון], פסקה 96}}, יש התייחסות מפורשת של השופטים לסוגיה זו:
{{ציטוט|תוכן=לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת, טרם עדים השמיעו את עדותם וכך התוודענו, במספר מקרים, ל"זיהום" עדויות.
תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעיתים על ידי מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא בלבד שמנחה אותנו.|מרכאות=כן}}
 
ביולי 2013 הביעה שופטת בית המשפט העליון, [[אסתר חיות]], את דעתה כי איסור הסוב יודיצה הפך ל[[אות מתה]], עקב העדיפות הניתנת ל[[חופש הביטוי]] וכן עקב ריבוי דרכי התקשורת, ההופך את האכיפה לבלתי אפשרית.{{הערה|{{גלובס|יובל יועז|חיות: עבירת הסוביודיצה הפכה לאות מתה; יש לשקול לבטלה|1000860316|8 ביולי 2013}}}}.
 
לעומת זאת טענו פרופ' דורון מנשה ועו"ד דון סוסנוב כי הוראת הסוב-יודיצה מתחייבת מעקרונות ההליך ההוגן וכאשר מדובר בפרסום העלול להשפיע על עדים הרי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כאמור, מן הראוי שיביא בחשבון את הקצאת סיכוני המשגה בפלילים ואת עקרון ההגנה על חפים. את דבריהם המחישו בדיון בעניין קופר שם הוגשה בקשה למנוע שידור ב[[טלוויזיה]] של [[תחקיר עיתונאי]]. באותו מקרה היה המבקש נאשם ברצח שתי נשותיו, והתחקיר היה שידור של ראיונות עם עדות התביעה המרכזיות. סוסונוב ומנשה טענו כי לאור עקרון ההגנה על חפים ולאור החשש מהשפעה על עדים, מן הראוי היה למנוע את השידור. לדבריהם, אם הערך של שידור התחקיר כה חשוב, ניתן להגשים אותו באמצעות זיכוי האשם. ממה נפשך, אם התביעה סבורה שהגשמת ערך השידור אינה מצדיקה את מחיר זיכויו של האשם, כיצד ניתן להצדיק את שידור התוכנית במחיר הרשעת חף? (דון סוסונוב ודורון מנשה, 'משפט מתנהל בבית-המשפט ושם בלבד': על עברת הסוב יודיצה בעקבות ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר, '''שערי משפט ח' (תשע"ו), עמ' 32-33;)'''
 
בנובמבר 2016, כחודש וחצי לפני שהחייל [[אלאור אזריה]] הורשע בהריגת מחבל מנוטרל בפרשה שכונתה "[[פרשת אלאור אזריה|פרשת החייל היורה]]"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4902805,00.html|הכותב=יואב זיתון ויהונתן בניה|כותרת=החייל אלאור אזריה הורשע בהריגה|אתר=Ynet|תאריך=4/1/2017}}}}, פורסמה בתוכנית "[[עובדה (תוכנית טלוויזיה)|עובדה]]" כתבתם של [[עמרי אסנהיים]] ואחרים תחת השםבשם "ירייה אחת בחברון".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-54705ecb25ca851006.htm|הכותב=עמרי אסנהיים, הדס בוסקילה, דניאל דולב|כותרת=יריה אחת בחברון|אתר=Mako|תאריך=28/11/16}}}}. הכתבה כללה בין היתר סרטוני וידאו ועדויות מהמקום בו אירע הירי בחברון. לקראת השידור עתרה עמותת "[[לדעת]]" לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה לשידור התוכנית.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://mida.org.il/2016/11/28/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%97%D7%A9%D7%93-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%99/|הכותב=עקיבא ביגמן|כותרת="עיתוי פרסום מעורר חשד": עתירה לדחות שידור תחקיר 'עובדה' על אלאור אזריה|אתר=מידה|תאריך=28/11/2016}}}}. בין היתר טענה העמותה כי עיתוי הפרסום מעורר חשד כי מטרתו הברורה היא להשפיע על תוצאות המשפט, שכן מדובר בתוכנית ברמת חשיפה גבוהה ביותר, המשודרת בזמן הרגיש שבו יושבים שופטים להכריע דינו של אדם. גם ח"כ [[ענת ברקו]] פנתה למשנה ליועמ"ש בבקשה שיתערב וימנע את השידור בטענה שהנושא עומד ונידון בבית הדין וטרם הוגש פסק דין.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://b.walla.co.il/item/3017534#!/wallahistory|הכותב=נועה פרייס|כותרת=למרות פנייתה של ברקו ליועמ"ש - תחקיר "עובדה" ישודר הערב|אתר=וואלה!NEWS|תאריך=28/11/2016}}}}. מנגד טענה מערכת התוכנית "עובדה" כי יש לשדר את הכתבה, כי לאורך כל משפטו של אלאור אזריה פורסמו חומרים בכל כלי התקשורת; אישי ציבור, קצינים, פרקליטים, יועצי תקשורת, התבטאו שוב ושוב בעניין הפרשה וכי הכתבה מתאפיינת בעיסוק בסוגיות חשובות וחיוניות להמשך הדיון הציבורי בפרשה. בסופו של דבר פורסמה הכתבה כמתוכנן.
 
== הערות שוליים ==
4,794

עריכות