הבדלים בין גרסאות בדף "האנתולוגיה היוונית"

←‏פתיח: הערך תורגם
(←‏פתיח: תבנית קישור לערך באנגלית על פיליפוס מתסלוניקי)
(←‏פתיח: הערך תורגם)
קטעי [[פפירוס]] ובהם קטעים מתוך אוספי שירה נמצאו במצרים, אבל ה[[אנתולוגיה]] המוקדמת ביותר ביוונית הורכבה על ידי [[מלאגרוס מגדרה|מֶלֶאַגְרוֹס]] איש [[גדר (עיר מקראית)|גדר]] ([[המאה הראשונה לספירה]]), ונקראה "אנתולוגיה" (Ανθολογία), כלומר "זר פרחים" (ב[[יוונית]] "אנתוס" = פרח, "לוגיה" – אוסף, לקט). היא כללה שירים מאת העורך עצמו, וכן ארבעים ושישה משוררים נוספים, ביניהם [[ארכילוכוס]], [[אלקאיוס]], [[אנאקריאון]] ו[[סימונידס]]. בהקדמה שכתב לאוסף מתאר מלאגרוס את לקט השירים כאילו היו עטרה או זר של פרחים שחוברו ליצירה אחת – המילה "אנתולוגיה" הפכה מאז שם נרדף לאסופה של יצירות ספרותיות.
 
האנתולוגיה של מלאגרוס הייתה פופולרית עד כדי כך שעם הזמן נוספו לה יותר ויותר שירים. מן המהדורות שהוציאו [[פיליפוס מתסלוניקי]] {{אנ|Philippus of Thessalonica}} ו[[אגאתיאס]] נותרו בידינו הקדמות המעידות על השירים שהוסיפו לאוסף. המהדורה הסופית המוכרת כיום היא זו שהכין [[קונסטנטינוס קפאלאס]] (Κεφαλᾶς) ב[[המאה העשירית|מאה העשירית לספירה]], שהוסיף לה כמה אוספים אחרים: שירה [[הומוארוטיקה|הומוארוטית]] שליקט [[סטראטון איש סרדיס]] ב[[המאה השנייה לספירה|מאה השנייה לספירה]], אוסף של מכתמים נוצריים שנמצאו בכנסיות, אוסף של מכתמים סאטיריים שליקט [[דיוגניאנוס]], תיאורים מאת [[כריסטודורוס]] של הפסלים ב[[גימנסיון]] הביזנטי ב[[מרחצאות זאוקסיפוס]], ואוסף כתובות מתוך מקדש ב[[קיזיקוס]].
 
המלומד הביזנטי [[מקסימוס פלאנודס]] הכין גם הוא מהדורה של האנתולוגיה היוונית. אף על פי שהוסיף לה כמה שירים, הרי בעיקרו של דבר הסיר או "שיפץ" שירים שבעיניו היו ארוטיים יותר מדי. האנתולוגיה בגרסתו הייתה הגרסה היחידה המוכרת במערב אירופה (כתב היד שלו משנת [[1301]] שרד; המהדורה המודפסת הראשונה המבוססת עליו יצאה לאור ב-[[1494]]), עד שנת [[1606]]. בשנה זו גילה הצרפתי [[קלאודיוס סלמאסיוס]] (ב[[צרפתית]] קלוֹד סוֹמֶז, Saumaise) בספרייה ב[[היידלברג]] אוסף מלא יותר המבוסס על קפאלאס. בכל אופן, העותק שהכין סלמאסיוס לעצמו לא נתפרסם עד לשנת [[1776]], כאשר [[רישאר פרנסואה פיליפ ברונק]] כלל אותו ב-Analecta (אסופה) שלו. המהדורה המדעית הראשונה היא זו של Jacobs, שראתה אור בין 1794 ל-1803 בשלושה-עשר כרכים, ובמהדורה מתוקנת בשנים 17–1813.