אירלנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קישור לפרוטסטנטים
שורה 50:
בתחילת האלף השני עלו באירלנד מספר שליטים מקומיים שיסדו שושלות מלוכה. בשנת [[1169]] פלשו ה[[בריטים]] ה[[נורמנים]] לאירלנד. הם היו שכבת האצולה האנגלית. הם היו ממוצא נורמני והשתלטו על אנגליה מאה שנה קודם לכן. הם פלשו לאחר שהוזמנו על ידי מלך מקומי בשם [[דרמוט מק'מורו]] להתערב בסכסוך פנימי. הפולשים הראשונים היו אצילים, שתמכו בטוענים לכתר האנגלי, שלא צלחו בהשגתו. הם נדחקו מאנגליה לאירלנד בידי מלכי אנגליה. בסופו של דבר, מלך אנגליה חשש שתיווצר לו אופוזיציה באירלנד ופלש גם הוא. בהמשך, הכתר האירי אוחד עם [[ממלכת אנגליה|הכתר האנגלי]] והם נשלטו על ידי מלך אחד. למרות זאת כונן באירלנד פרלמנט עצמאי. בנוסף לזה, כמעט בכול משך שלטונם של האנגלים באירלנד, השלטון לא כלל את כל שטח אירלנד, וכמעט תמיד היו שטחים איריים חופשיים.
 
תקופת שלטונו של [[הנרי השמיני]] מלך אנגליה הייתה מלאה תהפוכות באירלנד. בשנת [[1541]] היא הופרדה בצעד סמלי מבריטניה והוכרזה כממלכה נפרדת, אף על פי שבאופן אוטומטי שליטה היה מלך בריטניה. הנרי השמיני היה גם המלך שגירש את [[הכנסייה הקתולית]] מבריטניה בעקבות סירובו של האפיפיור לבטל את נישואיו. הנרי ובנו, אדוארד השישי, הצליחו להכחיד כמעט את הנצרות הקתולית מבריטניה אך לא הצליחו כך באירלנד שנשארה קתולית. מלחמות הדת המשיכו בתקופת המלכה מרי, בתו של הנרי השמיני וחדלו בתקופתה של [[אליזבת הראשונה]], שגם היא הייתה בתו של הנרי. אליזבת דאגה להסדר בין הפרוטסטנטיםה[[פרוטסטנטים]] לקתולים, הן באירלנד והן בבריטניה. היא הייתה בין השליטים היחידים של בריטניה, שהצליחו לשלוט באירלנד כולה.
 
במהלך המאה ה-17 שלחו [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] אנגלים ו[[סקוטים]] שרצו למגר את הקתולים מאירלנד, מתיישבים שהקימו מושבות פרוטסטנטיות בצפון אירלנד.