פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 8,635 בתים, לפני שנה
←‏עצמאות: הרחבה
בשנת [[1846]] החל "[[רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד]]", אחד מהאירועים הטראומתיים ביותר בהיסטוריה האירית. באותה תקופה, ממגוון סיבות חקלאיות, כלכליות וחברתיות נוצרו תנאי רעב אשר המיתו מאות אלפים מתושבי האי. הגורם המיידי להיווצרות הייתה פטריית ה[[כימשון]], שהתפשטה בכל האי וכילתה את רוב היבולים של פריט המזון הבסיסי של רוב תושבי האי, [[תפוח אדמה|תפוח האדמה]]. כתוצאה מהרעב שנמשך שלוש שנים, מתו מעל לחצי מיליון איש ומיליונים אחרים היגרו ל[[ארצות הברית]], בריטניה, [[קנדה]] ו[[אוסטרליה]].
 
=== תנועות השלטון העצמי ויוניוניזם ===
=== עצמאות ===
בשנות ה-70 של המאה ה-19, חזרה שאלת השלטון העצמי האירי למרכז העניין הציבורי והפוליטי באירלנד בהובלתו של [[צ'ארלס סטיוארט פרנל]], מייסד המפלגה הפרלמנטרית האירית, אך תומכי השלטון העצמי, ביניהם ראש הממשלה הבריטי [[ויליאם גלאדסטון]], לא הצליחו להעביר חוק שלטון עצמי בפרלמנט. לצד הדרישה לעצמאות, קמה בצפון אירלנד תנועת ה[[יוניוניזם (אירלנד)|יוניוניזם]], שביקשה להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. תושבי [[בלפסט]] ו[[אלסטר]], הפרוטסטנטים ברובם, חששו כי מתן שלטון עצמי לאירלנד יטביע את הצפון התעשייתי והמשגשג באיכרים קתולים עניים, אשר כצעד ראשון להפגנת עצמאותם יטילו מכסים והגבלות על המסחר עם אנגליה אשר היווה את רוב פרנסתם. כמו כן, הם חששו שהקתולים יטילו הגבלות עליהם, כמו שהפרוטסטנטים הטילו על הקתולים בעבר. המאבק למען העברת חוק השלטון העצמי של אירלנד המשיך עד שנות ה-1910, וכשהיה נראה שיעבור, הקימו היוניוניסטים בצפון אירלנד את \ארגון מתנדבי אלסטר שמטרתו הייתה מניעת מתן העצמאות למדינה. פריצת [[מלחמת העולם הראשונה]] דחתה את יישום ההחלטה שלבסוף התקבלה, אך בינתיים באירלנד מאורעות המאבק לעצמאות שינו את פני המפה הפוליטית.
בתחילת המאה ה-20 גבר המאבק של האירים הקתולים לעצמאות. [[מרידת חג הפסחא]] ([[1916]]) הובילו ב-1919 למלחמת עצמאות שנמשכה שנתיים. בסיומה הוכרזה עצמאות אירלנד ב-[[6 בדצמבר]] [[1921]].
בהסכם העצמאות נקבע כי המחוזות של צפון אירלנד, בהם הייתה גם אוכלוסייה פרוטסטנטית, יוכלו לבחור אם להצטרף לאירלנד או להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. ששת המחוזות הללו (מתוך 32) אכן בחרו להישאר ב"ממלכה המאוחדת" וכך פוצל האי בינה לבין [[מדינת אירלנד החופשית]].
 
=== מרידת חג הפסחא ומלחמת העצמאות ===
אירלנד עברה מספר גלגולים חוקתיים עד שב-[[1947]] הוכרזה הרפובליקה. אז היא גם התנתקה סופית מהממלכה המאוחדת ואף חדלה להיות חברה ב[[חבר העמים הבריטי]]. בדצמבר [[1955]] [[מדינות החברות באומות המאוחדות|הצטרפה אירלנד לאו"ם]]. אירלנד הצטרפה ל[[האיחוד האירופי |איחוד האירופי]] בשנת [[1973]].
תקופת מלחמת העולם הראשונה הביאה את המאבק של התנועה הרפובליקנית האירית לשיאים חדשים. ארגונים לאומניים נאבקו נגד גיוס חובה לצבא הבריטי, והגבירו את התארגנותם ואימוניהם הפארה-צבאיים בציפייה למלחמה על עצמאותם. בשנה שלפני המלחמה, ב-1913, אירעה "הנעילה" בדבלין, שביתת העובדים הגדולה בהיסטוריה האירית, שמתוכה קמו עוד ארגונים לאומניים ומיליציות, שהצטרפו בשנים שלאחריה למאבק הרפובליקני. ב-[[24 באפריל]] [[1916]], פתחו הרפובליקנים, בהובלת [[האחווה הרפובליקנית האירית]], [[המתנדבים האירים]], [[קומן נה מאן]], ואחרים את [[מרידת חג הפסחא]] בהכרזת הרפובליקה האירית. המורדים הובסו, אך ב-1919, כשמפלגת [[שין פיין]] זכתה בבחירות במרבית מושבי הפרלמנט, חברי המפלגה החרימו את הפרלמנט הבריטי, והקימו במקום זאת את ה[[דאל אירן]], הפרלמנט האירי, יחד עם הצהרת עצמאות מבריטניה והקמת רפובליקה אירית. רק [[ברית המועצות]] הכירה ברפובליקה החדשה. הכרזה זו הייתה יריית הפתיחה של מלחמת העצמאות שארכה שנתיים.
 
=== האמנה האנגלו-אירית ומלחמת האזרחים ===
במהלך החצי השני של המאה ה-20 הייתה ממשלת אירלנד מעורבת עמוקות במציאת פתרון לסכסוך בין הקתולים והפרוטסטנטים בצפון אירלנד. היא אף נתנה את חסותה להסכם השלום של שנת [[1998]]. על פי ההסכם יוותרו אירלנד ובריטניה על תביעתן לצפון אירלנד ועתיד החבל יוכרע בידי תושביו.
ביולי 1921 הוכרזה הפסקת אש, והתחדש המשא ומתן בין ממשלת בריטניה לנציגים אירים בהובלת [[ארתור גריפית]], [[רוברט ברטון (פוליטיקאי)|רוברט ברטון]] ו[[מייקל קולינס]], במטרה לחתום על [[האמנה האנגלו-אירית]], שתעניק שלטון עצמי לאירלנד במסגרת ריבונית של הממלכה המאוחדת וכחלק מ[[חבר העמים הבריטי]]. כעת, התנועה הרפובליקנית התפצלה בין אלו שתמכו בעצמאות חלקית על פי תנאי האמנה, ואלו שדרשו עצמאות מלאה מבריטניה, כולל במחוזות צפון אירלנד. ב-6 בדצמבר 1921, אישר הדאל אירן את האמנה ברוב זעום, וב-6 בדצמבר 1922 הפך כל האי אירלנד ל[[מדינת אירלנד החופשית]]. כעבור חודש, שישה מחוזות צפון אירלנד בעלי רוב פרוטסטנטי הצטרפו בחזרה לממלכה המאוחדת כפי שהותר להם על פי ההסכם.
 
בעקבות הקמת מדינת אירלנד החופשית נפתחה [[מלחמת האזרחים האירית]]. הכוחות המתנגדים לאמנה, בראשותו של [[איימון דה ואלירה]], טענו שקבלת האמנה משמעותה מיגור הרפובליקה לה נשבעו אמונים. הם לא רצו לחיות תחת כל צורה של שלטון בריטי, והתנגדו לכך שכל חברי ממשלת אירלנד יחויבו להישבע אמונים למלכות אנגליה. הכוחות התומכים באמנה, בראשות מייקל קולינס, טענו שאף על פי שהאמנה לא מעניקה את החופש המושלם, היא מעניקה את המסגרת שבתוכה יהיה ניתן להשיג אותו. ה[[הצבא האירי הרפובליקני]] (IRA) – הצבא האירי הרשמי שיוסד מארגון המתנדבים האירים עם הכרזת הרפובליקה ב-1919 – התחלק בין שני המחנות, והצד התומך באמנה חדל להיקרא IRA, והצטרף לצבא הלאומי, ששורותיו כללו גם חיילים משוחררים מהמלחמה, וצד זה הביס לבסוף את מתנגדי האמנה במאי 1923.
 
=== מדינת אירלנד החופשית וחוקת 1937 ===
[[ויליאם תומאס קוסגרייב]], שעמד בראש הממשלה הזמנית עד הקמת מדינת אירלנד החופשית, מונה לראש ממשלתה. המחוקק כלל את הדאל אירן כבית תחתון, והוסיף את השנד ארין (Seanad Éireann), או הסנאט, כבית עליון. מכיוון שהיה על כל חברי הדאל להישבע אמונים לכתר הבריטי, נבחרי שין פיין הרפובליקנים סרבו לקחת את מושביהם. חברי הדאל תומכי האמנה הקימו את מפלגת [[קומן נה גייל]], שהייתה לרוב בבית המחוקק בין השנים 1922 ל-1927, כשרק מפלגת הלייבור באופוזיציה פעילה, ואז שלטה כמפלגת מיעוט עד 1932. איימון דה ואלירה ניסה לבטל את מדיניות החרם של שין פיין, וכשנכשל בכך, הקים את מפלגת [[פיאנה פול]], שהצטרפה לדאל ב-1927, וב-1932 הייתה למפלגה הגדולה ביותר. ב-1931 העביר הפרלמנט הבריטי את [[חוק וסטמינסטר]], אשר שחרר את הסמכות של הממלכה המאוחדת לחוקק עבור המדינה החופשית וריבונויות אחרות של הממלכה, צעד חשוב בהפיכתה של אירלנד למדינה ריבונית, מצב שניצל דה ואלירה, כעת ראש הממשלה. הוא ביטל את שבועת האמונים לכתר, ופתח במלחמה כלכלית נגד אנגליה. ב-1937, הוא ניסח חוקה חדשה, שעברה במשאל עם ביולי של אותה השנה, ובכך הגיעה המדינה החופשית לסופה, וקמה רפובליקת אירלנד.
 
החוקה החדשה גרמה לפיצול נוסף בין הפעילים הרפובליקנים הוותיקים. הוא נתן סמכויות חוקתיות לכנסייה הקתולית, והקטין את זכויות הנשים אשר הובטחו בחוקה הזמנית המקורית שנכתבה עם הצהרת העצמאות כעשרים שנים קודם לכן. חלק מהנשים הרפובליקניות הנבחרות, שהיו גם חלק מן המאבק המזוין לעצמאות אירית, בחרו בשלב זה לפרוש מן הפוליטיקה האירית.
 
=== הרפובליקה האירית ===
הרפובליקה האירית הוכרזה רשמית ב-1949, אז אומץ חוק הרפובליקה. הקשרים שהיו בכל פעם לרופפים יותר בין אירלנד לבין בריטניה נותקו סופית ואירלנד חדלה להיות חברה ב[[חבר העמים הבריטי]]. בדצמבר [[1955]] [[מדינות החברות באומות המאוחדות|הצטרפה אירלנד לאו"ם]]. אירלנד הצטרפה ל[[האיחוד האירופי |איחוד האירופי]] בשנת [[1973]]. במהלך שנות ה-70 חוותה אירלנד משבר כלכלי, אך שינויים במדיניות הכלכלית הובילו לצמיחה חדה בין שנות ה-90 לשנות ה-2000, תקופה שמכונה "הטיגריס הקלטי" (''An Tíogar Ceilteach''). ב-2007, עם המשבר הכלכלי העולמי גם כלכלת אירלנד ספגה מהלומה, אך מאז שנת 2014 נמצאת שוב בצמיחה.
 
במהלך החצי השני של המאה ה-20 הייתה ממשלת אירלנד מעורבת עמוקות במציאת פתרון [[הסכסוך בצפון אירלנד]]. הסכם השלום של שנת [[1998]] אושר במשאלי עם בשני צידי הגבול. על פי ההסכם הכירה אירלנד בכך שמרבית תושבי צפון אירלנד מבקשים להישאר כחלק מן הממלכה המאוחדת, ולפיכך ויתרה אירלנד על תביעתה לריבונות על צפון אירלנד, והסירה אותה מחוקתה. בריטניה מצידה הכירה בקשרים העמוקים בין צפון אירלנד לרפובליקת אירלנד, ושצפון אירלנד תישאר חלק ממנה עד שהעם בשני צידי הגבול יחליטו אחרת, ובמקרה כזה, על אירלנד ובריטניה גם יחד לכבד ולבצע החלטה זו.
 
==יחסי אירלנד-ישראל==
הפרלמנט ובו שני בתים, מורכב מן הבית העליון, הסנאט, ומן הבית התחתון, ה'''דול''' (Dáil). בסנאט שישים חברים: אחד-עשר מתמנים על ידי ראש הממשלה, שישה נבחרים על ידי האוניברסיטאות ו-43 נבחרים מתוך פאנלים של מועמדים. בדול 166 חברים, המכונים TD - Teachtaí Dála (מקביל לראשי התיבות [[חבר כנסת|ח"כ]]). חברי הדול נבחרים בבחירות אזוריות לפי שיטת [[הקול היחיד הנייד]]. על פי החוקה האירית יש לערוך בחירות לפחות אחת לשבע שנים. על פי החוק הבחירות נערכות אחת לחמש שנים.
 
הממשלה מוגבלת חוקתית לחמישה עשר חברים, כששניים לכל היותר הם חברי הסנאט. ראש הממשלה וסגנו, וכן שר האוצר חייבים להיות חברי הדאיל. הממשלה הנוכחית מורכבת מקואליציה של שתי מפלגות [[פיאנה פול]], בהנהגת ראש הממשלה [[ברטי אהרן]] והדמוקרטים הפרוגרסיבים בהנהגת סגן רה"מ מרי הרני. האופוזיציה העיקרית כיום היא מצד מפלגות [[פייןמפלגת פינה גייל|פינה גייל]] והלייבור.
 
המפלגות העיקריות באירלנד כוללות את [[פיאנה פול]] (המפלגה הרפובליקנית), מפלגת השלטון העיקרית בהיסטוריה של אירלנד. מאז ייסודה בשנת [[1926]] הייתה המפלגה בשלטון במשך 55 שנים (שלא ברציפות) ורוב נשיאי אירלנד וראשי ממשלתה יצאו משורות מפלגה זו. המפלגה השנייה בגודלה, המשמשת כיום באופוזיציה, היא [[פייןפינה גייל]], אשר הוקמה בשנת [[1933]] מאיחודן של כמה מפלגות. מבחינה היסטורית היו פייןפינה גייל וקודמותיה תומכות בחוזה האנגלו אירי, אשר הקים את [[מדינת אירלנד החופשית]] שקדמה לאירלנד, על חלק משטח האי אירלנד, ופיאנה פול הייתה מפלגתם של המתנגדים לחוזה. הלייבור, מפלגה סוציאל-דמוקרטית היא השלישית בגודלה. מפלגה נוספת היא המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, מפלגה ליברלית ימנית אשר נוסדה בשנת [[1987]] על ידי TD מפיאנה פול ומפייןומפינה גייל, כיום בקואליציה ומשורותיה מונתה סגן ראש הממשלה.
 
מפלגות אחרות הן [[שין פיין]] שהיא למעשה הזרוע הפוליטית של ה-IRA, הצבא האירי הרפובליקני, הלוחם לאיחודו של האי. המפלגה טוענת כי היא המשכה של מפלגת שין פיין ההיסטורית שהוקמה בשנת [[1905]], אך מאז עברו על מפלגה זו גלגולים רבים, וטענה זו מוטלת בספק. עד לאחרונה דישדשה המפלגה בשולי הפוליטיקה באירלנד, אך לאחר הפסקת האש בצפון בשנות ה-90, גדל באופן משמעותי מספר תומכיה, אך עדיין שולית ביחס לשלוש המפלגות הגדולות. כן פעילה באירלנד [[מפלגה ירוקה]] קטנה.
35,598

עריכות