עמון – הבדלי גרסאות

'''עמון''' הוא [[עם]] קדום אשר יצא מה[[מדבר]] הסורי-ערבי ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף ה-2 לפנה"ס]] והקים ממלכה ב[[עבר הירדן]], שבירתה הייתה [[רבת עמון]]. ממלכתם התקיימה מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד ללשנת [[המאה הרביעית לפנה"ס|שנת 334 לפנה"ס]].

על פי המסופר ב[[מקרא]] ב[[ספר בראשית]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט}}}}, העמונים הם צאצאי "בן עמי", בן [[בנות לוט ובנותיו|בתו הצעירה]] של [[לוט]] מ[[מעשה לוט ובנותיו|גילוי עריות]] אתו]]. על פי המקרא שררה איבה בין עמון ל[[ישראל]], ולהם היסטוריה ארוכה של סכסוך גבולות. על [[שאול המלך|שאול]] מסופר במקרא שנלחם ב[[נחש העמוני]] ליד יבש גלעד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א, פרק י"א|יא}}}} . על [[יפתח הגלעדי|יפתח]] השופט מסופר שלחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. על [[דוד המלך]] מסופר שכבש את כל ארצם. לאחר התפלגות [[ממלכת ישראל]], עמון הייתה עצמאית. [[עוזיהו]] מלך יהודה (757-784784–757 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו [[יותם המלך(מלך יהודה)|יותם]] מלך יהודה (741-757757–741 לפנה"ס). העמונים השתתפו יחד עם ה[[בבלים]] במלחמה נגד [[יהויקים]] מלך יהודה (599-609609–599 לפנה"ס).