הבדלים בין גרסאות בדף "מחשבה מדינית"

הוסרו 36 בתים ,  לפני שנה
clean up באמצעות AWB
מ (בוט החלפות: תאור\1)
(clean up באמצעות AWB)
[[אפלטון]], תלמידו של סוקרטס, היה הפילוסוף הראשון שהציג משנה מדינית מסודרת ומקיפה. הוא פרש את משנה זו בספרו [[המדינה (דיאלוג אפלטוני)|המדינה]]. גישתו של אפלטון שללה לחלוטין את הדמוקרטיה, והמדינה האוטופית שלו דמתה במובנים רבים לחברה [[טוטליטריזם|טוטליטרית]]. [[ברטראנד ראסל]] משער שהריגתו של מורהו האהוב בידי מנגנוני הדמוקרטיה האתונאית היא שהובילה את אפלטון לסלוד מהדמוקרטיה, ולהביט בהערצה בהתנהלותה של [[ספרטה]] השכנה.{{הערה|מתוך [[תולדות הפילוסופיה המערבית (ספר)|תולדות הפילוסופיה המערבית]], בפרק העוסק באפלטון. Russell, Bertrand: A History of Western Philosophy, Simon & Schuster, 1972}}
 
במדינה האידיאלית של אפלטון שולט [[מלך-פילוסוף]], שהוא שליט אבסולוטי המנהל את סדר היום של המדינה. הסיבה להכתרת הפילוסופים למלכים היא שהם אלו שהכי פחות ניתנים להשחתה. אפלטון היה מתנגד נחרץ ל[[נפוטיזם]], [[שחיתות שלטונית]] ו[[עבדות]]. הוא טען שלשליטים אסור שיהיה [[רכוש פרטי]], כדי שלא יתפתו לשחיתות. אפלטון תמך בפירוק ה[[תא משפחתי|תא המשפחתי]], וגידול הילדים ב"בתי ילדים", שם הם יחונכו בהתאם ליעודם העתידי.
 
בנוסף להצגת המדינה האוטופית שלו, הציג אפלטון גם את ארבע שיטות הממשל הקיימות, לפי משנתו, ודירגן מהטובה לגרועה: [[טימוקרטיה]], [[אוליגרכיה]] (אצל אפלטון-שלטון העשירים על העניים), [[דמוקרטיה]], ו[[טיראניה]].
 
[[אריסטו]], תלמידו של אפלטון, פרש את משנתו המדינית בספרו [[פוליטיקה]]. אריסטו זיהה שלוש צורות משטר חיוביות ([[מונרכיה]], [[אריסטוקרטיה]] ושלטון חוקתי) ושלוש צורות משטר שליליות ([[עריץ|עריצות]], [[אוליגרכיה]] ו[[דמוקרטיה]]) שמבטאות את ההרס של כל אחת מצורות המשטר החיוביות. על פי אריסטו צורות המשטר האלה מתחלפות ביניהן באופן מחזורי.
ב[[תור הזהב של האסלאם]], תפסה המחשבה המדינית חלק ניכר מה[[פילוסופיה מוסלמית|פילוסופיה המוסלמית]]. כבר בכתביו של [[מוחמד]] (בפרט יש לציין את [[הקוראן]] ו[[חוקה|חוקת]] [[אל-מדינה]]{{הערה|[http://www.constitution.org/cons/medina/con_medina.htm הטקסט המקורי] (ב[[אנגלית]])}}) ישנה התייחסות לנושאים מדיניים רבים.
 
הגישה האיסלאמית לגבי אופן מינוי השליט נעה בין הכרעת הרוב ([[דמוקרטיה]]), מינוי על פי יכולת ([[מריטוקרטיה]]) וסוג של ירושה ([[מונרכיה]]). בתחילת דרכו, האסלאם נטה לכיוון דמוקרטי-ליברלי יותר ,{{הערה|[http://www.wrmea.org/wrmea-archives/184-washington-report-archives-1994-1999/january-february-1997/2420-istanbul-conference-traces-islamic-roots-of-western-law-society-.html מאמר] ב[[וושינגטון פוסט]]}} אך לאחר הקרע בין ה[[סונים]] ל[[שיעים]] הנטייה הדמוקרטית ירדה, והתפתחה הטענה שהשליט חייב להיות חלק מ[[שבט קורייש|שבטו של הנביא מוחמד]]. מטבע הדברים, טענה זו הובילה לגישה מונרכית, על פיה השלטון חייב לעבור פחות או יותר בירושה. ניתן לציין כמה זרמים יוצאי דופן באסלאם, כמו ה[[ח'וארג']], שטענו שהשליט צריך להתמנות על פי היכולת, וה[[האסכולה החנפית|חנפים]], שתמכו בשלטון הרוב.
 
הוגים רבים מכל קשת הזרמים באסלאם הדיגשו את חשיבותה של התייעצות (ב[[ערבית]]-شورى- שוורה) עם העם לפני קבלת החלטות. כמו כן, הודגשה החשיבות של גורמים המאזנים את כוחו של השליט. במשך השנים היו חכמי הדת (ה[[עולמא]]) גורם המאזן את השליט.
 
הפילוסוף המוסלמי [[אל-פאראבי]] העלה בכתביו תיאור של "העיר הנעלה" ההשלטת בידי פילוסוף אידיאלי. רעיון זה דומה מאוד (וככל הנראה הושפע) מהרעיון [[המדינה (דיאלוג אפלטוני)|המדינה]] של אפלטון. (ראו למעלה)
 
ה[[היסטוריון]] וה[[היסטוריוגרפיה|היסטוריוגרף]] [[אבן ח'לדון]], נחשב לאחד מההוגים המוקדמים החשובים ביותר ב[[מדע המדינה]]. הגותו הייתה הניסיון הראשון לביסוס [[אמפיריציזם|אמפירי]]-[[מדע]]י של הנחותיו בנושאי [[היסטוריה]] ומדע המדינה.
ב[[עידן הנאורות]] הרוח הכללית בקרב הפילוסופים נטתה באופן מובהק לכיוון ה[[ליברליזם]] וה[[דמוקרטיה]].
 
הפילוסוף ה[[צרפת]]י [[שארל מונטסקיה]] הושפע רבות מתורתו של ג'ון לוק, והרחיב אותה. הוא ידוע במיוחד כהוגה רעיון [[הפרדת הרשויות]] כפי שהוא מקובל כיום- [[רשות מחוקקת]], [[רשות מבצעת]], ו[[רשות שופטת]]. מונטסקייה היה תומך נלהב של זכויות הפרט, ומתנגד נחרץ ל[[עבדות]] ול[[דיקטטורה]]. יחד עם זאת, גישתו של מונטסקייה לעניין ה[[רפובליקה]] (לעומת [[מונרכיה חוקתית]] המכבדת את זכויות הפרט) לא היה חד משמעי, והוא הציג טיעונים לכאן ולכאן.
 
גם הפילוסוף [[וולטר]], בעוד שהתנגד לעריצות, לא הביע דעה נחרצת בעד דמוקרטיה. עם זאת, וולטר ידוע גם כאחד מאבירי רעיון [[חופש הביטוי]], באומרו "אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאמרם".{{הערה|[http://www.classroomtools.com/voltaire.htm בירור בשאלה מי אמר את המשפט], אתר Classroomtools {{אנגלית}}}}
[[המאה ה-20]] הביאה איתה שינויים רבים במחשבה המדינית, וכן יישום פרקטי של תורות רבות מ[[המאה ה-19]].
 
בתחילת המאה ה-20 התחזקו באירופה רעיונות [[ליברליזם|ליברליים]] נוספים, כמו ה[[פלורליזם]] וערך ה[[שוויון]]. לצד זה, בחלק מהמדינות החלו להתחזק רעיונות [[מרקסיזם|מרקסיסטים]] ו[[סוציאליזם|סוציאלסטים]]. האידאולוג ה[[רוסי]] [[ולדימיר לנין]] פיתח את ה[[לניניזם]] - וריאציה של המרקסיזם. ה[[מרקסיזם-לניניזם]] הפך לתורה השולטת ב[[ברית המועצות]] לאחר [[המהפכה הבולשביקית]]. בשנים שבאו לאחר מכן הוקמו זרמים חדשים בתוך הקומוניזם, כמו ה[[טרוצקיזם]] [[סטליניזם|והסטליניזם]]. ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] הוקמה בגרמניה [[אסכולת פרנקפורט]] - קבוצת הוגים בתחומים מגוונים שהתבססו על השקפת העולם המרקסיסטית.
 
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] רעיון ה[[ממשלה עולמית|ממשלה העולמית]] זכה לתמיכה רבה, והוקם ארגון [[חבר הלאומים]]. במשך השנים שלאחר מכן הרעיון ידע עליות וירידות. כיום הוא מגולם בקיומו של [[האומות המאוחדות|האו"ם,]] [[משפט בינלאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]] ו[[בית הדין הבינלאומי לצדק]].
 
תורות [[טוטאליטריזם|טוטאליטריות]] רבות גם הן זכו לעדנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובפרט יש לציין את ה[[פשיזם]] וה[[נאציזם]]. במדינות רבות, כמו [[גרמניה]], [[איטליה]] [[פולין]] [[ספרד|וספרד]] עלו [[דיקטטורה|דיקטטורים]] ששלטו במדינות במשך שנים רבות.
בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, המחשבה המדינית הפכה לתחום פחות עיקרי בתוך [[מדע המדינה]]. זאת בגלל התפתחות התחום לכיוונים אחרים, כמו [[ביהייביוריזם]] ומחקר סטטיסטי. יחד עם זאת, הצלחתן של [[מהפכה|המהפכות]] [[המהפכה הקובנית|בקובה]] ו[[מאו דזה-דונג#מלחמה ומהפכה|בסין]] הובילה לגל חדש של תורות קומוניסטיות-מהפכניות. פילוסופים חשובים כמו [[סארטר]], [[מישל פוקו|פוקו]] ו[[אלתוסר]] הגו תורות מרקסיסטיות חדשות, ועסקו במחשבה מדינית. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוקם ה[[נאו-מרקסיזם]] - זרם שצמח מתוך המרקסיזם. עיקר הרעיון הנאו-מרקסיסטי הוא קבלת הניתוח החברתי המרקסיסטי תוך ויתור חלקי על רעיון הדטרמיניזם הכלכלי.
 
הפילוסוף [[ג'ון רולס]] נחשב לאחד ההוגים החשובים ביותר במחשבה המדינית של המאה ה-20. פרסום ספרו "[[תאוריה של צדק|תאוריה של צדק]]" בשנת [[1971]] נחשב לאבן דרך בתולדות המחשבה המדינית. רולס דן במהותו של ממשל צודק, ליברלי ודמוקרטי, ובאיזונים השונים שיש לעשות בין זכויות וערכים בממשל שכזה.
 
==תחומי עיסוק מרכזיים ==
 
*'''[[פוליטיקה]]''' – החל מה[[מצרים]] וה[[היסטוריה של עם ישראל|עבריים הקדמונים]] ועד ימינו ניסו הוגים להסביר ולהבין את התפתחות הפוליטיקה. כיום אנו רואים בפוליטיקה כפעילות שלטונית תוך או חוץ מדינית, שמטרתה לכוון את המדינה למימוש מטרותיה. אולם, בזמנים קדומים נתפסה פעילות זו כרצון האל או כצורך [[מיתולוגיה|מיתולוגי]]. ה[[יוון העתיקה|יוונים]] החלו לנקוט גישות שיטתיות ועם הזמן הציעו הוגים שונים גישות שונות לבחינת שאלות מדיניות ופוליטיות.
 
*תפיסת ה'''[[חירות האדם|חירות]]''' – במחשבה המדינית יש לפחות שלושה מובנים לעניין החופש: הראשון הוא 'חופש הרצון' שמשמעותו כי על בני האדם להיות משוחררים מכבלים המונעים מהם לממש את רצונותיהם; השני הוא 'חופש כמימוש עצמי', שטוען כי יש להסיר מכשולים חיצוניים כגון: [[חוק]]ים, צווים, [[מנהג]]ים והגבלות, המונעים מהאדם לפעול כרצונו; והשלישי הוא 'חופש כשכלול עצמי', לפיו החופש הוא מצב בו המרכיבים הנחותים בנפש האדם (כגון: רגשות עיוורים ושרירות לב) כפופים לרמות הגבוהות שבה, ורק חוקים ואילוצים חברתיים יוכלו לעזור לפרט להדחיק את המרכיבים הנחותים למען הרחבת חירותו. הקשר בין העיסוק במחשבה המדינית לתפיסת החירות קשור בכך שכל אחת מתפיסות החירות הייתה קשורה בהשקפה מסוימת על [[טבע האדם]], ואלה בתורן השפיעו על המתרחש בתחום הפוליטי.
 
*תפיסת '''המדינה כשותפות''' – הוגי המחשבה המדינית ניסו לברר את מהות היחסים בין ה[[אדם]] לקבוצה שבה הוא חי: מה יעדיה של השותפות? מה השפעתה על השותפים? כיצד נוצרת השותפות המדינית? בתוך כל עלו נושאים כיושר, צדק, הסכמה, [[סמכות]] וצידוקים להתקוממות ו[[מרי אזרחי]] בשעת הצורך. ב[[ימי הביניים]] הצידוק לשותפות המדינית היה "כי כך נהוג", אולם צמיחת תורות ה[[אמנה חברתית|אמנה החברתית]] הביאה את ההוגים לתפיסת עולם שונה לגבי החובה המדינית של הפרט. רעיון ה[[אזרחות]] במדינה העלה את חשיבות [[זכות|זכויותיהם]] וחובותיהם של האזרחים לשותפות, וגישות שונות העלו תפיסות שונות לגבי מעמד ה[[אזרח]].
 
*סוגיית ה'''חוק''' – ניתן לציין שלושה תחומים שבהם הועלו סוגיות הנוגעות ל[[חוק]]: הראשון, הגדרת החוק ומקורותיו. היו שהאמינו שמקורו של החוק בתבונה האנושית, היו שהתבססו על [[כתבי הקודש]] ואחרים האמינו שהחוק נובע מרצון השליט; השני, נוגע למשמעות החוק, לאופן שיש לפרש אותו; והשלישי עוסק באפשרויות הגלומות בחוק: האם זה גורם מרסן ומגביל או שמא זו השיטה להשיג [[הרמוניה]] בין בני האדם.
 
*'''הסמכות'''- מי מושל ומי צריך למשול – שתי שאלות אלה אמנם נשאלות יחדיו אך ניתן גם לפרקן. לשאלה "מי מושל?" התייחסה המחשבה המדינית בניסיונה לזהות את המושלים בפועל. [[אריסטו]] ו[[אפלטון]] הבינו שלא תמיד יהיה זה השליט שימשול אלא ה[[צבא]], [[קפיטליזם|בעלי ההון]], ה[[אריסטוקרטיה]] וכדומה. לשאלה "מי צריך למשול?" טענו ההוגים הקלאסיים כי יש להציב את הטובים ביותר, התבוניים, ואילו מסורות מאוחרות יותר טענו שלמושל לא צריכות להיות תכונות מיוחדות כלשהן, וכל אחד יכול לבצע תפקיד זה ([[דמוקרטיה]]). תחת סעיף זה אנו יכולים גם להכניס את השאלה כיצד ניתן לפקח על השליטים ולוודא שייקחו אחריות על מעשיהם? גם כאן ניתנו תשובות רבות, בהתאם לתקופה שבה חי ההוגה.
 
*אלימות ושימוש ב'''כוח''' – הוגים רבים התייחסו לבעיות מוסריות, ומידת הכוח שיכולה ה[[מדינה]] להפעיל על הפרט או על ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] כולה. בתקופות קדומות הועלו שאלות בדבר הכוח שמפעיל ה[[אל]] על מאמיניו. [[סוקרטס]] טען שאסור לפגוע בשום אדם, ידיד או אויב. המחשבה המדינית מייחסת לנושא ה[[צבא]] ולסיבות שלשמן יש להשתמש ב[[אלימות]] או ב[[כוח צבאי|כוח]].
 
 
{{פילוסופיה|תחומים}}
 
[[קטגוריה:מחשבה מדינית|*]]
[[קטגוריה:תחומים במדע המדינה]]