ויקיפדיה

טים נחום גידל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{לערוך|זקוק לוויקיזציה וניסוח מחדש|נושא=ישראל|נושא2=אישים}}
{{אמן}}
'''טים נחום גידל''' (בגרמנית:{{שם בשפת '''המקור|שם=Tim Nahum Gidal''',{{כ|שפה=גרמנית}}; [[18 במאי]] [[1909]] - [[4 באוקטובר]] [[1996]]) היה צלם גרמני-ישראלי, זוכה [[פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום]], לשנת 1980. במהלך הקריירה של טים גידל, המשתרעת על פני רוב המאה ה-20, תיעדה מצלמתו אירועים מרכזיים וצילומיו נעשו לתעודות חברתיות והיסטוריות חשובות.
 
==ביוגרפיה==
גידל נולד במינכןב[[מינכן]] שבגרמניהשב[[גרמניה]] בשם נחום גידלביץ', לימים הוסף לו שם רשמי - איגנץ' עד שבחר לאמץ במקומו את השם טים וקיצר את שם משפחתו. טים גידל נולד ב[[מינכן]], למשפחה יהודית דתית-ליברלית, אשר נטעה בו תחושה חזקה של זהות יהודית וציונית. הוא למד באוניברסיטאות של מינכן וברלין היסטוריה, תולדות האמנות, כלכלה ומשפט בינלאומי. אלה עיצבו את אישיותו כאדם רחב אופקים, בקי בתרבות ובעל מחשבה מעמיקה והשקפת עולם מגובשת, המתבטאת בצילומיו.
דרכו כצלם של טים גידל החלה ב-1929, כאשר אחיו גיאורג, [[צלם עיתונות]] שנזקק בדחיפות למחליף רגעי, השאיל לו את מצלמתו והסביר לו את עקרונות הפעלתה. באותן שנים החלה גישה חדשנית בתפיסת הצילום העיתונאי והצילום בכלל. צלמי התקופה חיפשו התנסויות חדשות בצילום ככלי ואחר נושאים חדשים ושונים וחיפשו במדיום עצמו את המימד האסתטי והאינטלקטואלי. העיתונות בגרמניה של שנות העשרים המאוחרות פרחה כי הקדישה את דפיה לכתבות מצולמות, וניסתה לקרב את העולם לקוראים באמצעות שפע של מידע חזותי. צלמי העיתונות אימצו גישה חדשה לביטוי באמצעים תמונתיים חדשים ולתיאור החיים המודרניים. השימוש במצלמות קלות משקל איפשרו צילום עיתונאי מהיר ובעל אופי ספונטני. ▼
נפל בחלקו של טים גידל להיות חלק מקבוצה קטנה של אמני צילום שהפכו חלוציים וחדשנים, ויצירתם – פוטו ג'ורנליזם –שינתה את פני הצילום העיתונאי וכיוונה התפתחות זו. במהלך הקריירה של טים גידל, המשתרעת על פני רוב המאה ה-20, תיעדה מצלמתו אירועים מרכזיים וצילומיו נעשו לתעודות חברתיות והיסטוריות חשובות.
 
▲דרכו כצלם של טים גידל החלה ב-1929, כאשר אחיו גיאורג, [[צלם עיתונות]] שנזקק בדחיפות למחליף רגעי, השאיל לו את מצלמתו והסביר לו את עקרונות הפעלתה. באותן שנים החלה גישה חדשניתחדשה בתפיסת הצילום העיתונאי והצילום בכלל. צלמי התקופה חיפשו התנסויות חדשות בצילום ככלי ואחר נושאים חדשים ושונים וחיפשו במדיום עצמו את המימד האסתטי והאינטלקטואלי. [[עיתונות בגרמניה|העיתונות בגרמניה]] של שנות העשרים המאוחרות פרחה כי הקדישה את דפיה לכתבות מצולמות, וניסתה לקרב את העולם לקוראים באמצעות שפע של מידע חזותי. צלמי העיתונות אימצו גישה חדשה לביטוי באמצעים תמונתיים חדשים ולתיאור החיים המודרניים. השימוש במצלמות קלות משקל איפשרו צילום עיתונאי מהיר ובעל אופי ספונטני.
טים גידל נולד ב[[מינכן]], למשפחה יהודית דתית-ליברלית, אשר נטעה בו תחושה חזקה של זהות יהודית וציונית. הוא למד באוניברסיטאות של מינכן וברלין היסטוריה, תולדות האמנות, כלכלה ומשפט בינלאומי. אלה עיצבו את אישיותו כאדם רחב אופקים, בקי בתרבות ובעל מחשבה מעמיקה והשקפת עולם מגובשת, המתבטאת בצילומיו. בשנת 1935 כתב גידל דוקטורט חלוצי ומקדים לזמנו על "הדיווח בתמונות והעיתונות" ומאז התמסר למחקר אקדמי בשווייץ, באנגליה, בארצות הברית ובישראל אליה הגיע לראשונה בתחילת שנות ה – 30. הוא היה מבין הראשונים שהרצה וכתב על תקשורת חזותית וספרו 1933- 1910 Evolution and Origin Photojournalism: Modern נחשב לרב השפעה.
 
בשנת 1935 כתב גידל דוקטורט על "הדיווח בתמונות והעיתונות" ומאז התמסר למחקר אקדמי ב[[שווייץ]], ב[[אנגליה]], ב[[ארצות הברית]] וב[[ישראל]] אליה הגיע לראשונה בתחילת שנות ה–30. הוא היה מבין הראשונים שהרצה וכתב על תקשורת חזותית וספרו 1933- 1910 Evolution and Origin Photojournalism: Modern נחשב לרב השפעה.{{מקור}}
הכשרון והאינטואיציה של טים גידל שמו במרכז יצירתו האמנותית את האדם. הוא הצליח לחשוף את אישיותו הסמויה של האדם המשמש נושא, לחפש ולגלות את הגונים ובני-הגונים של תכונותיו. במיוחד בצילומיו של מפגשים מקריים עם אלמונים. ▼
גידל, באמצעות פתיחותו הרגשית והמחשבתית, מעורר את התעניינותו של המתבונן בצילום שלא על ידי ביום סצנות ועיבודן, אלא באמצעות תפיסת הבעות ומחוות שהן אינטימיות וגלויות כאחד. או במילותיו הוא: "צילומי, כך אני נוטה לחשוב, הם וריאציות על הטרגי-קומדיה הנצחית של חיי אדם". הוא מעדיף לראות בצילום מכשיר של החצנה, של האדם (האובייקט) המסתכל מבעד לעדשה החוצה. בסכמו את פילוסופיית הצילום שלו אומר גידל: "רוב הצלמים בזמננו מנסים להביע את האני הפנימי שלהם בעזרת עדשת המצלמה, ואילו אני משאיר לאובייקט את האפשרות להביע את עצמו בסיוע המצלמה שלי".▼
 
▲הכשרון והאינטואיציה של טים גידל שמו במרכז יצירתו האמנותית את האדם. הוא הצליח לחשוף את אישיותו הסמויה של האדם המשמש נושא, לחפש ולגלות את הגונים ובני-הגונים של תכונותיו. במיוחד בצילומיו של מפגשים מקריים עם אלמונים.
גידל אהב חיי נדודים וביקר בכל יבשות העולם. אהבתו זו והתעניינותו ההומניסטית בתרבויות ובחברות הובילה, בשיתוף רעייתו סוניה גידל, ליצירת סדרה מצליחה של ספרי ילדים שכל אחד התמקד בארץ אחרת ונקרא הכפר שלי ב... (My Village in) הודו, תאילנד, יוון, גאנה, טנזניה, צרפת, אוסטריה וישראל.▼
▲גידל, באמצעות פתיחותו הרגשית והמחשבתית, מעורר את התעניינותו של המתבונן בצילום שלא על ידי ביום סצנות ועיבודן, אלא באמצעות תפיסת הבעות ומחוות שהן אינטימיות וגלויות כאחד. או במילותיו הוא: {{""|צילומי, כך אני נוטה לחשוב, הם וריאציות על הטרגי-קומדיה הנצחית של חיי אדם". הוא מעדיף לראות בצילום מכשיר של החצנה, של האדם (האובייקט) המסתכל מבעד לעדשה החוצה}}. בסכמו את פילוסופיית הצילום שלו אומראמר גידל: {{""|רוב הצלמים בזמננו מנסים להביע את האני הפנימי שלהם בעזרת עדשת המצלמה, ואילו אני משאיר לאובייקט את האפשרות להביע את עצמו בסיוע המצלמה שלי"}}.
גידל הקדיש גם תשומת לב ומחשבה עמוקה למאורעות החברתיים והמדיניים, למאבקים ולתמורות החברתיות של זמנו. הוא צילם הפגנות, אספות, מהומות ועימותים, ביניהם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל ואסיפת הקונגרס הכלל-הודי בראשות [[מהטמה גנדי]]. גידל, [[אוטודידקט]] ודעתן, העדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן וסירב להפכן לכלי שרת בידי מדינאים או למלא שליחותם. הוא השאיר את הצילום לחוויתו האישית של הצופה והמתבונן. לימודי ההיסטוריה תרמו להעמקת מודעותו והבנתו למצבים המצולמים. מבטו כהיסטוריון ניכר היטב גם בשורה ארוכה של ספרים שכתב, ספרי הגות ומחקר בצילום וספרים על ארץ ישראל. ▼
 
▲גידל אהב חיי נדודים וביקר בכל יבשות העולם. אהבתו זו והתעניינותו ההומניסטית בתרבויות ובחברות הובילה, בשיתוף רעייתו סוניה גידל, ליצירת סדרה מצליחה של [[ספר ילדים|ספרי ילדים]] שכל אחד התמקד בארץ אחרת ונקרא הכפר שלי ב... (My Village in) הודו, תאילנד, יוון, גאנה, טנזניה, צרפת, אוסטריה וישראל.
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היה טים גידל חייל ב[[הבריגדה היהודית|בריגדה]] וצלם עיתונות ראשי של הארמייה הבריטית השמינית. צילומיו פורסמו בכתב העת הצבאי Parade. הוא סיקר בכתבות מצולמות (Reportage) את הצבא הבריטי בצפון אפריקה ובבורמה ואף נפצע באי היווני [[סאמוס]]. לאחר תום המלחמה צילומיו וכתבותיו הופיעו בעיתונים רבים ביניהם [[Picture Post|Picture post]], וכן [[Life]] להם היה יועץ מערכת. ▼
 
▲גידל הקדיש גם תשומת לב ומחשבה עמוקה למאורעות החברתיים והמדיניים, למאבקים ולתמורות החברתיות של זמנו. הוא צילם הפגנות, אספות, מהומות ועימותים, ביניהם [[הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל]] ואסיפתו[[אסיפת הקונגרס הכלל-הודי]] בראשות [[מהטמה גנדי]]. גידל, [[אוטודידקט]] ודעתן, העדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן וסירב להפכן לכלי שרת בידי מדינאים, או למלא שליחותם. הוא השאירוהשאיר את הצילום לחוויתו האישית של הצופה והמתבונן. לימודי ההיסטוריה תרמו להעמקת מודעותו והבנתו למצבים המצולמים. מבטו כהיסטוריון ניכר היטב גם בשורה ארוכה של ספרים שכתב, ספרי הגות ומחקר בצילום וספרים על ארץ ישראל.
 
▲במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היה טים גידל חייל ב[[הבריגדה היהודית|בריגדה]] וצלם עיתונות ראשי של הארמייה הבריטית השמינית. צילומיו פורסמו בכתב העת הצבאי Parade. הוא סיקר בכתבות מצולמות (Reportage) את [[הצבא הבריטי]] בצפון אפריקה ובבורמה ואף נפצע באי היווני [[סאמוס]]. לאחר תום המלחמה צילומיו וכתבותיו הופיעו בעיתונים רבים ביניהם [[Picture Post|Picture post]], וכן [[Life]] להם היה יועץ מערכת.
 
טים גידל התגורר לאורך השנים בארץ ישראל לסרוגין וכאשר נישא לפיאה (רעייתו השנייה) ב-1970 חזר והשתקע סופית בישראל. החל מתערוכתו הראשונה בגלריית סטימצקי בירושלים ב-1936, הציג גידל בתערוכות רבות בישראל ובעולם, ביניהן שתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל. צילומיו נכללים באוספים ציבוריים רבים והוא זכה במספר פרסים חשובים כאמן יוצר, כמחנך וכהיסטוריון של צילום.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=נחום טים גידל|שם=צילומים 1929–1991|מו"ל=המוזיאון הפתוח, גני התעשיה, תפן|שנת הוצאה=1992}}}}
 
== הערות ==
הערות
• נחום טים גידל צילומים 1929–1991, Nachum Tim Gidal. Photographs 1929-1991, The Open Museum, Industrial Park Tefen, Israel.1992(catalogue)
•
• בדרך משלי, My Way, The Israel Museum ,Jerusalem,1995 (catalogue in English and Hebrew)
 
== לקריאה נוספת ==
מבין ספריו המוכרים:
<div class="mw-content-ltr">
* Modern Photojournalism,: Origin and Evolution, 1910-1933
* New York, 1973. (German and English)
שורה 35 ⟵ 36:
* נחום טים גידל צילומים 1929–1991, Nachum Tim Gidal. Photographs 1929-1991, The Open Museum, Industrial Park Tefen, Israel.1992(catalogue)
* Die Freudianer, auf dem 13. Internationalen Psychoanalytischen Kongress 1934 in Luzern – Wien 1993. (catalogue)
* Henrietta Szold: A documentation in photos and text,. Jerusalem and New York, 1997
* Jerusalem, in 3000 Years, in 3000 Jahren " New York 1999
* My Village in… 23 books with Sonia Gidal
</div>
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Tim Gidal}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/טים_נחום_גידל"