מלחמת וייטנאם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התו השמיני (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
||
שורה 328:
מלחמת וייטנאם הוצגה בהרחבה בטלוויזיה, בקולנוע ובספרות במדינות המשתתפות. בתרבות האמריקנית הפופולרית הפך "יוצא וייטנאם המוטרף", המונע מטירוף או ממחאה בעקבות חוויותיו מהמלחמה, לדמות מרכזית לאחר המלחמה.
אחד הסרטים הראשונים המבוססים על מלחמת וייטנאם היה הסרט המלחמתי "[[הכומתות הירוקות (סרט)|הכומתות הירוקות]]" של [[ג'ון ויין]] (1968). ייצוגים קולנועיים נוספים יצאו לאור במהלך [[שנות ה-70]] ו[[שנות ה-80|ה-80]], דוגמת: "[[צייד הצבאים]]" של [[מייקל צ'ימינו]] (1978); "[[אפוקליפסה עכשיו]]" של [[פרנסיס פורד קופולה]] (1979); "[[פלאטון]]" של [[אוליבר סטון]] (1986) המבוסס על שירותו בצבא האמריקאי במלחמה; "[[מטאל ג'אקט]]" של [[סטנלי קובריק]] (1987); "[[המבורגר היל]]" (1987); "[[בוקר טוב, וייטנאם]]" (1987) ו"[[נפגעי המלחמה]]" (1989). ב[[מאה ה-21|המאה ה-21]] יצאו הסרטים "[[חיילים היינו]]" (2002) ו"[[לשרוד עד החופש]]" (2007).
המלחמה השפיעה גם על דור של מוזיקאים וכותבי שירים בארצות הברית, בעיקר אנטי מלחמתיים. דור של אמני שנות ה-60 ביטא ביצירותיו את התנגדותו למלחמה ולמען השלום, והבולטים שבהם היו [[בוב דילן]] ו[[ג'ימי הנדריקס]]. גם [[פסטיבל וודסטוק]], שנערך ב-1969, הושפע בחלקו הגדול מהעמדות החברתיות כנגד המלחמה שהחזיקו האמנים והקהל. הנדריקס ביצע שם גרסת רוק בלתי מסורתית של ההמנון האמריקאי, שאומץ בחום על ידי דור מתנגדי המלחמה. מחזמר הרוק המצליח "[[שיער (מחזמר)|שיער]]", שעלה ב-1967, היווה ייצוג בולט למחאת הצעירים, [[ילדי הפרחים]], כנגד המלחמה, על שאיפתם לשלום, שוויון, אהבה, חופש ואחווה בין בני האדם. מחזמר נוסף שנעשה על המלחמה היה "[[מיס סייגון]]".
| |||