אלימלך מליז'נסק – הבדלי גרסאות

חיבורו "[[נועם אלימלך]]" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו, אשר קובצו יחד על ידי בנו אלעזר, ואשר נערכוונערכו לפי סדר [[פרשת השבוע|פרשיות השבוע]]. דברי התורה נאמרו על ידי רבי אלימלך בשבת ונכתבו על ידי בנו. לאחר שהראם לאביו קיבל את ברכתו, אך על-פי ציוויו לא הביא את הספר ל[[דפוס]] עד לאחר פטירתו של אביו "מהטעם הכמוס".{{הערה|"התנצלות בן המחבר" בתחילת הספר נועם אלימלך.}} ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת. ב[[הסכמה|הסכמות]] לספרו, שניתנו מפי גדולי רבני הקהילה, הרעיפוהורעפו עליו ועל ספרו שבחים רבים.

רבי אלימלך מליז'נסק פיתח את תורת ה[[אדמו"ר|צדיק]] החסידית. בראשיתה הורתה תורת ה[[בעל שם טוב]] דרך לכל אדם מישראל להעלות את נשמתו בדרך של גאולה אישית, על ידי הבנה שאין העולם הזה אלא קליפה גשמית למציאות בה שורה האלוהות בכל (הכלל "[[אימננטיות|לית אתר פנוי מיניה]]"). הבנה זו מאפשרת לנשמה להתעלות אל שורשה, לבצע תיקון ולשאוב שפע לעולם. אולם, כאשר החלה התנועה החסידית להתפשט ולצבור נאמנים, התברר כי דרישה תפיסתית זו היא דרישה אליטיסטית, שאינה מתאימה להמון, שאיננו מסוגל להתעלות [[מיסטיקה|מיסטית]]. הגורם דרכו יכולה נפש האדם להתעלות ולתקן את עצמה מחד, ולשאוב את השפע האלוהי מן העולמות העליונים מאידך, היא דרך [[התקשרות לצדיק|התדבקות בדמותו של הצדיק]]. הצדיק הוא הצינור היורד אל עדתו, מעלה אותה עמו ומזרים אליה את השפע. הצדיק הוא "תורה חיה" לעדתו, לכן יש לעקוב בדייקנות אחר כל מנהגיו והנהגותיו. יתרה מזו, קובע רבי אלימלך, אדם מישראל אינו יכול למלא את ייעודו בעבודת ה', אלא אם יתדבק בצדיק מסוים ויתעלה באמצעותו. כיוון שהצדיק מקדיש את כל-כולו להזנה רוחנית של עדתו, על עדת החסידים לתמוך בצדיק מן הבחינה החומרית הגשמית ולכלכל אותו.{{הערה|[[עמנואל אטקס]], '''תנועת החסידות בראשיתה''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], תשנ"ח עמ' 73-75}}

האגדה מספרת, כשהגיעהשכשהגיעה שעתו של רבי אלימלך להיפטר מן העולם, סמך את ידיו על ראשי תלמידיו, ולארבעה מהם הקרובים ביותר העביר מכוחו הרוחני:

*ל[[החוזה מלובלין|חוזה מלובלין]], ממנו ביקש לחנוך את אחיינו [[צבי אלימלך שפירא מדינוב]], נתן את הכוח של מאור עיניו.

עוד הבטיח רבי אלימלך, כי מי שיעלה לקברו לאחר מותו, לא ייפטר מהעולם בלא תשובה.

קטע מתוך התפילה הולחן, והפך לשיר, שבוצע במקור על ידי הזמר החסידי [[אברהם פריד]],{{הערה|1=[http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=2344&wrkid=7378 מילות השיר], באתר 'שירונט'.}} בשם 'אדרבה', ואחריו הוציאו [[יהורם גאון]] ו[[עובדיה חממה]] לחן שונה לאותה תפילה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ}}

רבי אלימלך הלחין מספר ניגונים. חלקם השתמר עד היום. [[חיים בנט]] הוציא בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] קלטת בשם "והשיב לב אבות" ובה תשעה ניגונים, שהשתמרו בקרב משפחת שיף, צאצאיו של רבי אלימלך. בשנת [[2012]] הוציא [[חיים יצחק גולדמן]], דיסק ראשון בסדרת רננו צדיקים בשם "איש חסיד" ובו עשרה ניגונים המתייחסים לרבי אלימלך.

*מיריש, אשת הרב אליהו אלוביץ מ[[שדה לבן]], בנו של הרב יעקב מ[[לנצוט]].

*אסתר עטיל, אשת רבי ישראל אלבום מ[[פריסטיק]].

*חתן נוסף היה הרב שמואל צורף. אין ידועים פרטים על אשתו, וייתכן שהיה בעלה של מיריש לאחר שהתאלמנה.