קונסטרוקטיביזם (למידה) – הבדלי גרסאות

'''קונסטרוקטיביזם (בחינוך)''' היא תאוריה [[חינוך|חינוכית]] המסבירה כיצד נרכש ידע. התאוריה מדגישה את חלקו של התלמיד בתהליך הלמידה ומעודדת למידה אקטיבית. הלמידה מתבצעת תוך כדי תהליך של עשייה, בדרך של הבניית [[ידע]] ואחריותו של הלומד על הידע. משמעות המילה "'''קונסטרוקט'''" (construct) היא בניה. בניית ידע או הבניית הידע היא העיקרון המנחה תאוריה זו.

יכולותיו של ה[[תלמיד]] בלמידה מתפתחות במקביל להתפתחות ה[[הכרה|קוגניציה]] וכל אחד מהשלבים מתבסס על השלב הקודם תוך כדי אינטראקציה עם סביבתו בתהליך פעיל.{{הערה|1=מיודוסר, ד' (1995). מציאות מדומה במערות לסקו: על יחסי-גומלין בין טכנולוגיות ידע ותהליכים קוגניטיביים. אצל חן, ד' (עורך) החינוך לקראת המאה ה-21, תל אביב: בהוצאת רמות; עמ' 564-549}} בשנים האחרונות נידונה הגישה הקונסטרוקטיביסטית בהרחבה כבסיס ל[[רפורמה]] בדרכי ההוראה.

# אין קיום לידע במנותק מהיודע.

# למידה היא פעילות הבנייתית.

# למידה היא פעילות ממוקמת בהקשר.

שתי תאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה הובילו לקונסטרוקטיביזם בחינוך:

על פי תאוריית הלמידה ה[[ביהביוריזם|ביהייביוריסטית]], למידה וחינוך נתפסים כמיועדים לשינוי התנהגותם של יחידים בתהליך של ניסוי וטעיה. בתהליך זה ניתן חיזוק חיובי להתנהגויות הרצויות וחיזוק שלילי לאלו שאינן רצויות (למשל טעות בנושא הנלמד). נאמר כי התרחשה למידה במקרה בו ניתן לצפות בבירור בשינוי בהתנהגות. השתתפות הלומד היא פסיבית, ועיקרה תגובה לגירויים חיצוניים. הידע נתפס כאובייקטיבי, נתון ומוחלט. ניתן תפקיד חשוב למשוב מיידי של המורה לפעולותיו של התלמיד. תאוריות למידה ביהביורליות ניסו להסביר את תהליך הלמידה במושגי התנהגות ניצפית, מבלי לקחת בחשבון תהליכים מנטליים.

על פי תאוריות '''קוגניטיביסטיות''', חשיבה היא הנושא המרכזי. הדגש הוא על "כלים" קוגניטיביים המסייעים בתהליכי חשיבה.

*'''הרכיב הקוגניטיבי''' בלמידה כולל למשל: מציאת ויצירת קשרים בין ידע קודם וידע חדש, יישום הידע וסיכום הידע החדש. נעשית לעיתים אבחנההבחנה בין סוגים שונים של ידע: עובדות, מבנים, פרוצדורות, מושגים, עקרונות, שיטות, ויחסים. אבחנההבחנה חשובה נוספת היא בין ידע דקלרטיבי (לדעת מה) וידע [[זיכרון נוהלי|פרוצדורלי]] (לדעת איך).

{{הערות שוליים}}