מצרים העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 154:
התזונה של השכבות האמידות באוכלוסייה הייתה עשירה בסוכרים והביאה לעיתים קרובות להתפתחות [[דלקת חניכיים|דלקות חניכיים]]. המומיות החנוטות של רבים מבני המעמדות הגבוהים חושפות עודף משקל ומצב בריאותי רעוע כתוצאה מאכילה וסביאת יתר. תוחלת החיים הצפויה באותם ימים למצרי הממוצע הייתה כ-35 שנה לגברים וכ-30 שנה לנשים, ותמותת תינוקות הייתה נפוצה (כשליש מהאוכלוסייה לא הגיעה לגיל בגרות).{{ש}}
הרופאים של מצרים העתיקה היו מוערכים ביותר במזרח התיכון הקדום בשל כישוריהם הריפויים, וחלקם כגון הרופא אמנחותפ נותרו מפורסמים שנים רבות לאחר מותם. [[הרודוטוס]] מציין את הדרגה הגבוהה של התמחות בקרב הרופאים המצריים, כאשר חלקם התמחו ברפואת הראש והבטן בעוד שאחרים התמחו
הרופאים המצרים השתמשו בשיטות טיפול מגוונות: פצעים טופלו באמצעות חבישות עם בשר נא, בד פשתן לבן, תפרים, פדים, וחבישות עם צמר גפן טבול בדבש למניעת זיהומים. אופיום ותמצית צמח הבלדונה שימשו כמשככי כאבים. בטיפול בכוויות השתמשו בתחבושות ספוגות בחלב אם. עובש (מלחם מקולקל, סוג של אנטיביוטיקה טבעית), דבש ומלחי נחושת שימשו למניעת זיהום מאבק ולכלוך של פצעי כוויות. המצרים נהגו לאכול שום ובצל שהאמינו כי הם בעלי סגולות רפואיות שונות.
{{ש}}
| |||