פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 6,783 בתים ,  לפני שנה
הרחבה משמעותית, הוספת מידע רב ממקורות כתובים, תיקון טעויות., הרחבה, עדכון
 
== תיאור ==
פרוות הצבי היא ברובה חומה אפורה. גוון הצבאים משתנה בין האוכלוסיות, והצבאים הדרומיים נוטים להיות בהירים יותר, ולכל הצבאים יש כסות חורף כהה וצפופה יותר אותה הם משירים באביב. צבעם החום של הצבאים מותאם להסוואה ומכסה את רוב גופם. הבטן והאחוריים מתאפיינים בצבע לבן, ובהם ממוקם הזנב, שצבעו שחור. לאורך צידי הגוף נמתח לרוב פס כהה, בצידי הפנים עוברים כתמים לבנים ששוליהם כהים-שחורים. בעת מנוחה, הצבאים יושבים בתנוחה המכסה את בטנם ואחוריהם הצבועים בצבעים בולטים וכך חשופים רק צבעי ההסוואה, וקרוב לבלתי אפשרי להבחין בהם ממרחק. מלבד תפקיד ההסוואה המובהק של הצבעים המאפיינים את הגב הראש והרגליים, קיימות השערות שונות לגבי תפקיד הצבעים השונים, והטענת נוגעות בתפקידים כגון וויסות חום ותקשורת חזותית. לעתים נדירות נולדים צבאים בעלי צביעה חריגה: ב[[עמק הצבאים]] בירושלים נולדה ב 2016 עופרה בעלת כתמים לבנים בולטים על הגב, וברמות יששכר נצפו ב2013 שתי צביות לבנות לחלוטין. ישנם הבדלים מורפולוגיים בין הזוויגים: הזכרים גדולים יותר, משקלם הממוצע 22 ק"ג וצווארם עבה יותר. משקל הנקבות הממוצע הוא 18 ק"ג, וגופן עדין יותר. לשני הזוויגים יש קרניים, אך קרני הזכר גדולות יותר באופן משמעותי, מכוסות בליטות עבות, מפושקות מעט בחלקן העליון ונוטות לאחור. בניגוד לקרניי הזכרים, שאינן משתנות באופן ניכר בין פרטים שונים וכמעט תמיד סימטריות, קרני הנקבות קטנות משמעותית מקרני הזכרים, מלבד זאת הן דקות יותר, ובמקרים רבים עקומות, לא סימטריות ואף מעוותות.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=יורם יום-טוב|שם=צבאים בישראל|מו"ל=דן פרי|שנת הוצאה=2016}}</ref>
 
== תפוצה ==
מאז שנות ה-80 אוכלוסיות הצבי הארץ ישראלי מצטמצמות בהדרגה עקב שילוב של גורמים:
*התרבות יתר של אוכלוסיות הטורפים. אלה הביאו לקריסת אוכלוסיית הצבאים ברמת הגולן מהיקף של 5,000 פרטים ויותר בשנות ה-80 ל-160 בלבד ב-2009. כמו כן פגעו אנושות באוכלוסיות הצבאים בגליל.
*פגיעה מתמשכת באזורי המחיה של הצבאים כתוצאה מפיתוח והתיישבות בני אדם, בעיקר ב[[מישור החוף]] ובאזור ירושלים. בשל כך נפגעה למשל מאד אוכלוסיית הצבאים ב[[עמק הצבאים]] בלב ירושלים. בסוף שנות ה-80 מנה העדר המקומי כשלושים פריטים, אך הוא כמעט ונכחד עקב פיתוח אורבני מואץ בסביבת העמק והפיכתו למכלאה בין כבישים ראשיים. מהעדר המקורי נותרה צבייה אחת בלבד, אך עם פיתוח הפארק ב-2015 יובאו למקום צבאים בגירים לצורך שיקום העדר. נכון לאפריל 2018 מונה העדר המקומי בעמקב[[עמק הצבאים]] שמונה זכרים בוגרים, שלוש עשרה נקבות בוגרות וחמישה עופרים, כאשר מאז 2015 החלו הצבאים להתרבות והתרחש גידול של למעלה מ130 אחוזים באוכלוסייתם.
*איסוף עופרים על ידי מטיילים, טריפה על ידי כלבים משוטטים הביאו לפגיעה קשה באוכלוסיית הצבאים באזורים מתוירים ובסביבות יישובים.
אוכלוסיית הצבאים בארץ מוערכת, נכון למאי 2015 בכ-3,000 פרטים המרוכזים בעיקר ב[[רמת הגולן|גולן]], ב[[הגליל|גליל]], וב[[הרי יהודה]].
 
== תזונה ובתי גידול ==
== פעילות וארגון חברתי ==
הצבאים הם [[אוכלי-צמחים|צמחוניים]], וניזונים ממגוון רב של צמחים, לרוב מעלווה וצמחים חד שנתיים. הצבאים נצפו בנוסף אוכלים מגוון רב של מזונות מן הצומח, החל בבלוטי [[אלון מצוי|אלון]],ועד לפקעות אשר נחפרו מן הקרקע.<ref>{{צ-ספר|שם=החי והצומח של ארץ ישראל|מו"ל=משרד הביטחון|שנת הוצאה=1993|כרך=7}}</ref> הצבאים לומדים מאימותיהן אילו צמחים כדאי לאכול, וצבאים שלא גדלו בטבע או התייתמו מאם חסרים את הידע הזה. תופעה זו הודגמה בניסוי שבוצע ברמות יששכר, במהלכו צבייה יתומה שגודלה בשבי שוחררה בשדה פתוח, והחוקרים גילו שהיא אוכלת כל מה שעומד בדרכה, בין השאר קופסת סיגריות שהייתה מונחת על הרצפה. <ref name=":0" />
הצבי הוא חיה חברתית. זכרים בוגרים תוחמים טריטוריות שגודלן עד חצי קמ"ר, בשטחים העשירים במזון, מסמנים אותן בערמות גללים ובשתן (תחנות ריח) ובמחוות גוף, ומגרשים כל זכר בן חצי שנה ומעלה. הנקבות נעות בתוך הטריטוריה בעדר קטן של קרובות משפחה, ומספרן נקבע לפי היצע המזון. הזכרים האחרים חיים ב"עדרי רווקים" בין הטריטוריות. אוכלוסייה דלילה מתארגנת בזוגות, או שיש לזכר כמה נקבות והוא נע עימן. הצבי פעיל בשעות הקרירות של היום, וקל לאתרו בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות בין הערביים. בשעות החמות הצבי נח בצל עץ ובלילה הוא רובץ בשטח פתוח, בתוך גומה שחפר ברגליו. הצבי פעיל בלילות של ירח מלא.
 
בהינתן האפשרות, לרוב בסוף החורף ובאביב, הצבי אוכל עשבים ירוקים, בעיקר בשדות פתוחים. הצבי ניזון בעיקר מ[[דגניים]], ומאוחר יותר בשנה גם מצמחים [[דו-פסיגיים|דו פסיגיים]]. בעונות העשירות במים, הצבאים ירעו בעיקר בשטחים פתוחים רחבי ידיים. כאשר זמינות המזון יורדת, הצבאים עוברים בהדרגה להתקיים על עלי שיחים ועצים. הצבאים ממעיטים לשתות מים נוזליים בעונות קרות, וצורכים את המים להם הם זקוקים מהמזון, אך בקיץ לרוב יסתובבו בקרבת מקור מים גדול וישתתו מספר פעמים ביום. בית הגידול הטיפוסי שלהם לרוב יכלול שטחי עשב רחבי ידיים, או אזור חורש דליל. הצבאים מעדיפים אזורים הרריים, ועל כן המין אליהם הם משתייכים נקרא באנגלית "Mountain Gazelle".
 
== פעילותהתנהגות וארגון חברתי ==
הצבי פעיל בשעות הקרירות של היום, וקל לאתרו בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות בין הערביים. הצבאים לרוב יבלו את שעות הבוקר המוקדמות באכילת כמויות גדולות של עשב, ובשעות החמות ירבצו באזור מוסתר ומוצל, ינוחו ויעלו גירה. הצבאים פעילים במשך כל שעות היום במזג אוויר קריר, ואינם רגישים לגשמים. בשעות החמות הצבי נח בצל עץ ובלילה הוא רובץ בשטח פתוח, בתוך גומה שחפר ברגליו. באזורים בהם קיימת פעילות אדם, הצבאים יעבירו את פעילותם באופן חלקי לשעות הלילה, בעיקר בלילות מוארים היטב, כגון לילות של ירח מלא.<ref name=":0" />
 
לצבאים יש יכולת למידה והסתגלות, שמתבטאת במספר תחומים. כאמור, הצבאים לומדים מאימם לזהות את המזון הראוי לאכילה. הצבאים מסוגלים גם ללמוד להתאים את דפוסי פעילותם לסביבה משתנה. בפארק עמק הצבאים הסתגל עדר לשעות הפתיחה והסגירה של הפארק, על מנת לשמור מרחק מבני אדם, ושעות הפעילות של הצבאים בשטח הנגיש למבקרים חופפות לשעות בו הפארק ריק מאדם. כמו כן, לצבאים יש יכולת להבדיל בין אינדיבידואלים, לא רק בקרב בני מינם, אלא גם בקרב בני אדם עימם הם באים במגע בקביעות. בישראל נצפו צבאים בקרבת שטחים חקלאייים, המפגינים אדישות כלפי חקלאים בטרקטורים אשר אין חשש שיפגעו בהם, לבין מכוניות פרטיות, העלולות להשתייך לציידים, ומהן בורחים הצבאים בבהלה.
 
הצבי הוא חיה חברתית. הנקבות נעות בטריטוריה בעדר קטן, שמורכב בעיקר מקרובות משפחה,ונקבות נוהגות להישאר בעדר בו נולדו עד סוף חייהן. גודל העדר נע בין שתי נקבות לשש עשרה, ונקבע בעיקר לפי היצע המזון בסביבה, כאשר באיזורים עשירים במזון הנקבות יכולות להרשות לעצמן לקיים עדר גדול ובטוח מטורפים מבלי לחשוש ממחסור במזון. עדרי נקבות יגנו על שטחן מפני נקבות חיצוניות, אך יפגינו אדישות לכניסת זכרים לשטחן. זכרים בוגרים וחזקים יחסית, אשר יכולים לגונן על שטח מפני זכרים אחרים ביעילות, תוחמים לעצמם טריטוריות שגודלן עד חצי קמ"ר, בשטחים העשירים במזון,לרוב בחפיפה חלקית או מלאה לטריטוריה של עדר נקבות מסויים. הזכרים מסמנים את השטח בערמות גללים ובשתן (תחנות ריח). ברוב המקרים,הזכר הטריטוריאלי מזדווג באופן בלעדי עם הנקבות בטח שלו, וכל העופרים הם צאצאיו. הזכר הטריטוריאלי יהדוף כל זכר שיינסה להיכנס לשטחו, מבמחוות גוף מאיימות, ובמקרה הצורך באלימות של ממש.קרבות צבאים זכרים לרוב יתקיימו רק כשהזכר הפולש ייסרב לסגת, ואף זכר לא יכיר בדומיננטיות של האחר וייכנע, הזכרים יהלמו זה בזה בקרניהם, עד ההכרעה, שלרוב כרוכה בפציעה ואף מוות של הזכר המובס. קרבות אלו אינם שכיחים וקשה לצפות בהם, אך לעתים קרובות זכרים צעירים, עופרים ונקבות ילחמו זה בזה בעדינות כמשחק. לעתים נדירות עימותים טריטוריאליים בין נקבות מגיעים גם הם לכדי אלימות. העופרים הזכרים מגורשים בהגיעם לבגרות, לרוב בגיל חצי שנה מעדר הנקבות על ידי הזכר הטריטוריאלי, והזכר לא יהסס לגרש את צאצאיו שלו.
 
הזכרים שאינם חזקים מספיק להחזיק בטריטוריה מובחרת הכוללת נקבות, חיים ב"עדרי רווקים", אשר לרוב יהיו ניידים יותר, ובעלי הרכב יציב הרבה פחות, זכרים מתווספים לעדרים אלו כאשר הם צעירים ומגורשים מהעדר בו נולדו, ונשארים בעדר הרווקים עד שהם מתבגרים ומחליטים לצאת למצוא טריטוריה משל עצמם. זכרים מבוגרים שהודחו משטחם על ידי זכר צעי וחזק יותר מוצאים גם הם את דרכם לעדרי רווקים. זכרים מסוימים, לעתים אלו שטרם מצאו עדר רווקים או גורשו מאחד, חיים לבדם, והחזקים בהם מחזיקים טריטוריה זמנית בעונת הרבייה.<ref name=":0" />
 
==גלריה==
 
== לקריאה נוספת ==
 
* בני שלמון, '''מדריך היונקים בישראל''', [[הוצאת כתר]], 1993.
* יורם יום טוב, '''צבאים בישראל''' , הוצאת דן פרי, 2016.
70

עריכות