אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאנטישמיות בגרמניה
שורה 13:
מרים טיילור טוענת כי ישנן שתי השערות בנוגע למקור האנטי-יהודי שבנצרות. הראשונה היא ההשערה המסורתית הגורסות כי מקור האנטי-יהדות של אבות הכנסייה המוקדמים "עברה בירושה מהמסורת הנוצרית של פרשנות המקרא". ההשערה השנייה גורסת כי האנטי-יהדות הנוצרית המוקדמת עברה בירושה מהעולם [[פגניות|הפגאני]].{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p. 115.}} כפי שטען גולדמן כי שורשיה של האנטישמיות הנוצרית נטועים במקורות מצריים שהתפשטו על ידי "האפוס היווני של הדעות הקדומות המצריות העתיקות".{{הערה|Schäfer, Peter. Judeophobia, Harvard University Press, 1997, p 208}}{{הערה|Martin Goodman, Rome and Jerusalem: the clash of ancient civilisations, Allen Lane 2006.}}
 
דת הייתה חלק עיקרי מהממשל האזרחי ברומא העתיקה{{אנ|Religion in ancient Rome}}. כך שכשחלק מהקיסרים הכריזו עצמם על אלים, ודרשו להיות נערצים בהתאם, הדבר היווה בעיה ליהודים לאור איסור ה[[עשרת הדיברות|דיבר השני]]. אדוארד פלאנרי{{אנ|Edward Flannery}} טוען כי סירובם של היהודים לקבל את הסטנדרטים הדתיים והחברתיים היווניים סימנו אותם לרעה. [[הקטאיוס איש אבדרה]] כתב כי משה ב"זיכרון גלות עמו, הנהיג עבורם דרך [[מיזנתרופיה|מיזנתרופית]] ועוינת לחיים". [[מנתון]] טען כי היהודים היו מצורעים מצריים שלמדו על ידי משה "איך לא להעריץ את האלים." אותו מוטיב הופיע בכתביהם של [[טקיטוס]], [[אפיון (מדקדק)|אפיון]], [[אפולוניוס מולון]], [[פוסידוניוס]], [[ליסימכוס]] וחרמוןוכיירמון {{אנ|Chaeremon}}. [[אגאתרכידס]] כתב על "השיטות המגוחכות" של היהודים ועל "האבסורד שבחוקיהם", ועל איך הצליח [[תלמי הראשון]] לכבוש את ירושלים בשנת 320 לפנה"ס, כי תושביה שמרו את השבת ולא יצאו להגן על העיר. פלאנרי מאפיין את האנטישמיות בימי הקדם כבעלת מהות תרבותית, בעלת מאפיינים של [[שנאת זרים]] לאומיים, דבר ששיחק תפקיד בהגדרות הפוליטיות.{{הערה|Flannery, Edward H. [https://books.google.co.il/books?id=J40gNC7cxfYC&pg=PA25&dq=%22economic+antisemitism%22&hl=iw#v=onepage&q=%22economic%20antisemitism%22&f=false The Anguish of the Jews: Twenty-Three Centuries of Antisemitism]. Paulist Press, first published in 1985; this edition 2004, pp. 11–12, 25.}}
 
[[הקטאיוס איש אבדרה]], צוטט על ידי [[יוסף בן מתתיהו]] ב[[נגד אפיון]], כותב על ימיו של [[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר]], כי היהודים: "לא עלה הדבר להעביר אותם על אמונתם, אף כי שמעו אזניהם דברי חרפה וגדופים מפי שכניהם והנכרים הבאים אל ארצם, ולא פעם ולא שתים המירו מלכי פרס ואחשדרפניהם כבודם בקלון. כי מבלי לעמוד על נפשם הם נושאים כל יסורים ומיתות נוראות – יותר מכל באי עולם - ואינם מכחשים בחוקי אבותיהם."{{הערה|ראו [[s:קדמות היהודים - נגד אפיון#כב|קדמות היהודים - נגד אפיון, א, כב]]}} החל מהמאה השלישית לפנה"ס, [[ממלכת יהודה]] הייתה נתונה לשליטת יורשיו של אלכסנדר מוקדון, כשגם [[מרד החשמונאים|המרד בראשות המכבים]] במאה השנייה לפנה"ס לא הובילה לתום השפעה [[התרבות ההלניסטית|הלניסטית]] באזור. יורשיו של אלכסנדר שתלו באזור מושבות דוברי יווניות שהמכבים מעולם לא הצליחו לפרק. לכן לא היה ניתן להתעלם מתרבות זרה זו, שלעיתים קרובות הייתה גם עוינת. לרוב מפגשים בין רבנים לחכמים הלניסטים הסתיימו כשהאחרונים עזבו מופתעים מתשובותיהם ההרסניות שהציעו הרבנים לטענות הפילוסופים.{{הערה|שם=גרובמן12|Shermer, Michael, Alex Grobman, and Arthur Hertzberg. Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?. Univ of California Press, 2009.xi-xiii.}}