ניקולא בואלו – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Nicolas Boileau.jpg|ממוזער|שמאל|ניקולא בואלו]]

'''ניקולא בואלו''' (ב[[צרפתית]]: '''Nicolas Boileau-Despréaux''';{{כ}} [[1 בנובמבר]] [[1636]] - [[13 במרץ]] [[1711]]) היה [[משורר]] ו[[מבקר ספרות]] [[צרפתים|צרפתי]].

== חייו ==

בואלו נולד ב[[פריז]] כבן החמישה עשר לאב שהיה פקיד ב[[פרלמנט]] (המועצה המשפטית) של פריז. אמו נפטרה בהיותו בן שנתיים, ונראה כי סבל מהזנחה בילדותו. נועד ל[[כמורה]] ולמד [[תאולוגיה]] ב[[סורבון]], אך העדיף את לימוד ה[[משפטים]] וב-[[1656]] הוסמך כ[[פרקליט]]. הוא מאס במקצועו זה והתאונן על גניבת הדעת המתבצעת במעטה של עשיית צדק. ב-[[1657]] נפטר אביו ובואלו קיבל בירושה סכום שאיפשר לו להקדיש את זמנו ל[[שירה]]. ב-[[1660]] הופיעה ה[[סאטירה]] הראשונה שלו, שהייתה חיקוי של המשורר הרומי [[יובנליס]]. על סאטירה זו נוספו סאטירות אחרות, ומספרן הושלם ל-12 ב-[[1666]]. בסאטירות אלה תקף בואלו משוררים של תקופתו, ובהם [[ז'אן שאפלן]], והציע לבסס את ה[[חריזה]] על סדר ושיטה, ולעשות שימוש יעיל יותר בשפה ה[[צרפתית]]. בין היתר, תקף את ספורי הגבורה והאהבה של [[מדלן דה סקודרי]] ושל [[מאדאם דה לה פאייט]]. בואלו היה בן דורם של המשורר [[ז'אן דה לה פונטן]] ושל המחזאים [[ז'אן רסין|רסין]] ו[[מולייר]] ולפי המסורת נהג להיפגש אתם כדי לשוחח על נושאים ספרותיים. בואלו ניחן להפליא בחוש ביקורת. היה לו טעם טוב שאיפשר לו להבחין מיד בערכן של יצירות ספרותיות, ואומץ לב לומר את כל אשר חשב והרגיש. [[שארל אוגוסטן סנט-בב]] אמר כי ללא השפעתו של בואלו, מולייר היה כותב יותר מחזות כמו "מסייה דה פורסוניאק" ופחות מחזות כמו "[[שונא הבריות]]", ז'אן דה לה פונטן היה כותב יותר מעשיות ופחות משלים, ורסין יותר יצירות כמו "אלכסנדר הגדול" ופחות יצירות כמו "בריטאניקוס".

 

{{מיון רגיל:בואלו, ניקולא}}

[[קטגוריה:משוררים צרפתים]]

[[קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית]]