ג'ון אבוט – הבדלי גרסאות

נוספו 5 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ (הוספת קטגוריה "נפטרים ב-xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הפטירה בקטגוריה המתאימה (תג) (דיון))
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
 
ב-[[1867]] נבחר אבוט כחבר [[בית הנבחרים של קנדה]] מטעם המפלגה השמרנית. מברק שהודלף מלשכתו היה מסמך מרכזי ב"שערורייה הפסיפית" {{אנ|Pacific Scandal}} ב-[[1873]] שגרמה לנפילת ממשלתו הראשונה של [[ג'ון אלכסנדר מקדונלד]]. ב-[[1887]] מונה אבוט כחבר [[הסנאט הקנדי]] והיה למנהיג סיעת הממשלה בסנאט. ביוני [[1891]], בעקבות מותו של מקדונלד, הוא מונה כראש הממשלה. אבוט היה אז בן 70 וכיהן רק עד נובמבר [[1892]], עת פרש עקב בריאותו הלקויה. שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו.
 
==ראשית חייו==
אבוט נולד בסנט אנדרוז שבקנדה התחתונה (כיום סנט-אנדרה-ד'ארג'נטיי (Saint-André-d'Argenteuil) שב[[קוויבק]]) לאמו, הרייט (לבית ברדפורד) ולאביו, הכומר ג'וזף אבוט, שהיה [[מיסיונר]] [[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקני]]. ב-[[1849]] נשא אבוט לאישה את מרי מרתה בת'ון, קרובת משפחתו של דר' נורמן בת'ון {{אנ| Norman Bethune}}, רופא וחוקר ידוע (1939-1890), בתו של הכומר האנגליקני והנשיא בפועל של אוניברסיטת מקגיל, ג'ון בת'ון ונכדתו של הכומר ה[[פרסביטריאניזם|פרסביטריאני]], ג'ון בת'ון. לזוג נולדו ארבעה בנים וארבע בנות, רבים מהם הלכו לעולמם מבלי להעמיד צאצאים.
 
==קריירה משפטית==
אבוט סיים ב-[[1847]] לימודי [[תואר ראשון]] ב[[משפט אזרחי]] בקולג' מקגיל (כיום [[אוניברסיטת מקגיל]]) שב[[מונטריאול]] וב-[[1867]] קיבל תואר [[דוקטור]] במשפט אזרחי. רוב פעילותו המשפטית הייתה בתחום [[דיני תאגידים|דיני התאגידים]]. עם זאת, התיק הבולט ביותר שניהל בבית המשפט היה הגנתם של 14 ואחר כך, עם שחרורם ומאסרם מחדש, של ארבעה סוכני [[קונפדרציית המדינות של אמריקה|הקונפדרציה]] שפלשו לסנט אלבנס שב[[ורמונט]] מתוך אדמה קנדית במהלך [[מלחמת האזרחים האמריקנית]]. אבוט טען בהצלחה שאנשים אלו היו לוחמים חוקיים ולא פושעים ולפיכך לא ניתן היה [[הסכם הסגרה|להסגירם]]. פרשה זו הביאה את המתחים שבין קנדה לבין [[ארצות הברית]] לסף עימות מזוין. אבוט נחשב כאחד מעורכי הדין המצליחים ביותר בקנדה במשך שנים רבות, כפי שמשתקף בהכנסתו הכספית. ב-[[1853]] הוא החל להרצות במשפט מסחרי וב[[משפט פלילי]] באוניברסיטת מקגיל וב-[[1855]] הוא היה לפרופסור ול[[דקאן]] בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה, שם אחד מתלמידיו היה [[וילפריד לורייה]], לימים גם הוא ראש ממשלת קנדה. הוא המשיך להחזיק במשרה זו עד [[1880]]. ב-[[1862]] הוא מונה להיות "פרקליט הכתר" (Queen's Counsel).
 
==ראשית הקריירה הפוליטית==
ב-[[1849]] חתם אבוט על "גילוי הדעת של מונטריאול" (Montreal Annexation Manifesto) שקרא לצירופה של קנדה ל[[ארצות הברית]], צעד שלימים הוא התחרט עליו וראה בו משוגת נעורים. בסופו של דבר הוא הצטרף ל"לשכת אורנג' הנאמנה של צפון אמריקה הבריטית" (Loyal Orange Lodge of British North America), ארגון פרו-בריטי. אבוט התמודד לראשונה בבחירות לאסיפת המחוקקים של פרובינציית קנדה ב-[[1857]] ב[[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] של ארג'נטיי, מצפון-מערב למונטריאול. כשהובס בבחירות הוא ערער על תוצאותיהן על בסיס טענה על אי-סדרים ברשימות הבוחרים ובסופו של דבר הוא קיבל את המושב שעליו התמודד ב-[[1860]]. הוא שימש כ"פרקליט הראשי" (solicitor general) של קנדה התחתונה (לימים קוויבק) וייצג את הממשל הליברלי של ג'ון אלכסנדר מקדונלד ושל לואי סיקוט בין השנים [[1862]] – [[1863]]. באי רצון הוא תמך ב[[איחוד קנדה]] מתוך חשש מפגיעה במעמדם הפוליטי של דוברי האנגלית בקנדה התחתונה. ב-[[1865]] הוא עבר לשורות המפלגה השמרנית. הצעתו להגן על הגבולות של 12 מחוזות הבחירה של דוברי האנגלית בקוויבק שולבה בסופו של דבר בחוק צפון אמריקה הבריטית שנתן תוקף לאיחוד קנדה.
 
==פוליטיקה ארצית==
ב-[[1867]] נבחר אבוט ל[[בית הנבחרים של קנדה]] מטעם מחוז הבחירה של ארג'נטיי. ב-[[1874]] הוא איבד את מושבו בפרלמנט בעקבות מעורבותו ב"שערוריה הפסיפית". בבחירות של [[1878]] הוא הפסיד על חודם של קולות בודדים ובפברואר [[1880]] הוא ניצח, אך נצחונו בוטל עקב חשדות לשוחד. באוגוסט [[1881]] הוא ניצח ב[[בחירות ביניים]]. ב-[[1887]] מינה אותו מקדונלד כחבר [[הסנאט הקנדי]]. הוא שימש כראש סיעת הממשלה בסנאט ממאי [[1887]] ועד אוקטובר [[1893]] (כולל במשך תקופת כהונתו כראש הממשלה) וכ[[שר בלי תיק]] בממשלתו של מקדונלד. במקביל, הוא כיהן בין השנים [[1887]] – [[1889]] כ[[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[מונטריאול]].
 
אבוט היה מעורב בקידומם של כמה מיזמיי רכבת, כולל [[קו הרכבת הקנדית הפסיפית]] (שבחברה שסללה אותה הוא שימש כנשיאה). הוא פעל לאחד ולארגן את המימון לסינדיקט הראשון של הרכבת הקנדית פסיפית. כיועץ המשפטי למשקיע הראשי שלה, סר יו אלן, היה אבוט הנמען של המברק הידוע לשמצה שנשלח מראש הממשלה מקדונלד במהלך מערכת הבחירות הכלליות של [[1872]] שבו נכתב: "אני חייב לקבל עוד 10,000; זו תהייה הפעם האחרונה; אל תכשיל אותי; השב היום". מברק זה נגנב ממשרדו של אבוט ופורסם. כך פרצה "השערורייה הפסיפית" שגרמה לנפילת ממשלת מקדונלד. לאחר מכן היה אבוט מי שעמד במרכז אירגון הסינדיקט השני שבסופו של דבר ב-[[1885]] השלים את סלילת קו הרכבת הטרנס-יבשתי הראשון של קנדה. הוא שימש כיועץ המשפטי של הסינדיקט בין השנים [[1880]] – [[1887]] וכמנהלו בין השנים [[1885]] – [[1891]].
 
==ראש ממשלת קנדה==
ב-[[1891]], כאשר מת מקדונלד בעת כהונתו, תמך אבוט ב[[ג'ון תומפסון (ראש ממשלת קנדה)|ג'ון תומפסון]] כיורשו, אך באי-רצון הוא קיבל את בקשת המפלגה השמרנית המפולגת שהוא ייקח על עצמו את התפקיד, אף על פי שהוא ראה את עצמו כממלא מקום במהלך תקופת כהונתו בת ה-17 החודשים. הוא היה אחד משני ראשי ממשלת קנדה לדורותיהם (השני היה [[ויליאם ליון מקנזי קינג]]) שכיהנו בתפקיד בעודם משמשים כחברים בסנאט ולא בבית הנבחרים.
 
במהלך תקופת כהונתו כראש הממשלה, נערכו 52 מערכות של [[בחירות ביניים]], שמתוכן ניצחו השמרנים ב-42, והגדילו את הרוב שלהם בבית הנבחרים ב-13 מושבים, עדות ליעילותו כראש הממשלה.
 
==שנותיו האחרונות==
ב-[[1892]] החלה התדרדרות במצבו הבריאותי של אבוט עקב שלבים מוקדמים של [[סרטן המוח]]. הוא פרש מהחיים הפוליטיים ובמקומו התמנה תומפסון כראש הממשלה. ג'ון אבוט מת פחות משנה לאחר מכן בגיל 72 הוא נקבר בבית הקברות מאונט רויאל במונטריאול.
 
==מורשתו==
קולג' ג'ון אבוט, שבסיינט-אן-דה-בלוויו, שבקוויבק, ליד אחוזתו הכפרית של אבוט, נקרא על שמו.
 
{{מיון רגיל:אבוט, ג'ון}}
[[קטגוריה:נפטרים ב-1893]]
[[קטגוריה:ראשי ממשלת קנדה]]
[[קטגוריה:קנדים חברי הבונים החופשיים]]
[[קטגוריה:מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש: גבירות ואבירי הצלב הגדול]]
[[קטגוריה:עורכי דין]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1893]]