פתיחת התפריט הראשי

שינויים

קו מפריד בטווח מספרים
[[קובץ:Ricciportrait.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פורטרט של מטאו ריצ'י, צויר על ידי האח עמנואל פרירה (נולד כיו ון-חווי) ב-1610, שנת חייו האחרונה של ריצ'י]]
'''מַטֶאוֹ רִיצִ'י''' (ב[[איטלקית]]: '''Matteo Ricci''', ב[[כתב סיני|סינית]] 利瑪竇 - ב[[פין-יין]]: Lì mǎ dòu לי מא-דו; {{כ}} [[6 באוקטובר]] [[1552]], [[מצ'רטה]], [[מדינת האפיפיור]] – [[11 במאי]] [[1610]] [[בייג'ינג]] [[סין (אזור)|סין]]){{הערה|1= כנהוג בוויקיפדיה, כל התאריכים לפני 1582 מוצגים לפי [[הלוח היוליאני|לוח היוליאני]], כל התאריכים אחרי 1582 מוצגים לפי [[הלוח הגרגוריאני|לוח הגרגוריאני]].}} היה [[מיסיונר]] [[ישועים|ישועי]] ממוצא [[איטליה|איטלקי]].
 
ריצ'י נחשב כמי שהביא בתקופת [[שושלת מינג]] את ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]] המודרנית ל[[סין (אזור)|סין]], ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד הייתה הגדולה ביותר ששרדה את [[המהפכה התרבותית]]. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי [[קונפוציוס]] ל[[לטינית]], ה[[לינגווה פרנקה]] של המדע בתקופתו.
עם מותו של ריצ'י הייתה בסין קהילה בת למעלה מ-2,000 נוצרים קתולים (לעומת כ-300 אלף ביפן, למשל), והיא הלכה וגדלה. בסוף תקופת שושלת מינג היו בסין כ-28,000 מתנצרים,{{הערה|1=האנציקלופדיה העברית כרך כה, עמ" 876}} ונכון ל-2009 היא כוללת למעלה מ-13 מיליון מאמינים. ריצ'י השאיר רושם רב על הסינים ולאחר מותו הפך לפטרון של יצרני השעונים בסין. דרכו הבלתי שגרתית, לשלב בין [[קונפוציוניזם]] לבין נצרות, הוכחה כהצלחה חלקית, אך גם זכתה לבקורות ולזלזול - הן מצד אינטלקטואלים סינים שהתווכחו עם האיש המוזר מהמערב, והן מצד מיסיונרים נוצריים אחרים (בעיקר פרנציסקנים) שלא אהבו את השיטות הישועיות. גם מיסיונרים מודרניים מתנגדים להתקפות של ריצ'י על נאו קופוציוניזם ועל הבודהיזם.
 
עם זאת, במהלך כל המאה ה-17 ותחילת ה-18 התחולל ויכוח מר בין הישועים לבין המסדרים הנוצריים האחרים (בייחוד ה[[דומיניקנים]]) שכונה [[המחלוקת על הטקסים הסיניים]]. הוויכוח נסב סביב הפילוסופיה אותה התווה במקור האב [[אלסנדרו ואליניאנו]], לשילוב מסורות מקומיות (קונפוציאניזם, טאואיזם בסין, פולחן האבות ביפן, הברהמינים בהודו) בפולחן הנוצרי, כדרך המהירה ביותר לנצר תרבויות שלמות, פילוסופיה שמטאו ריצ'י יישם בהצלחה בסין. המסדרים הנוצרים האחרים טענו כי אלו סממנים של [[פגניות|עבודת אלילים]], וכי הם עומדים בסתירה מוחלטת לדת הקתולית הטהורה. הוויכוח הסתיים בניצחונם של הדומיניקנים כאשר ב-[[1715]] הכריז האפיפיור [[קלמנס האחד עשר]] (כיהן 1721-17001700–1721), ב[[בולה אפיפיורית|בולה]] "אקס אילה דיא" (Ex Illa Die – "החל מיום זה") כי הוא אוסר על הערצת [[קונפוציוס]] כחלק מהפולחן הנוצרי בסין. תגובת קיסר סין, [[קאנגשי|קָאנְגשִׂי]], להכרזה, הייתה להורות על גירוש כל המיסיונרים מסין, והוכיחה את צדקת דרכו של ריצ'י. למרות זאת גם האפיפיור [[בנדיקטוס הארבעה עשר]] (כיהן 1758-17401740–1758), שב ואישר ב-1742 את ההכרזה של קלמנס האחד עשר. ב-[[1773]] ביטל האפיפיור [[קלמנס הארבעה עשר]] את מסדר ה[[ישועים]] ובכך קיבע את ההחלטה למשך זמן רב. רק ב-1939 ביטל האפיפיור [[פיוס השנים עשר]] חלקית את ההחלטה המקורית של קלמנס האחד עשר, אם כי לא טיהר לגמרי את מעמדו של ריצ'י. דבר זה תוקן על ידי האפיפיור [[יוחנן העשרים ושלושה]] ב[[אנציקליקה]] "Princeps Pastorum", שבה הציע כי ריצ'י יהווה "מודל למיסיונרים".
 
==לקריאה נוספת==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
* [http://www.isop.ucla.edu/eas/documents/ricci.htm קטעים מיומניו של מטאו ריצ'י]
* [http://ricci.rt.usfca.edu/biography/view.aspx?biographyID=1018 ביוגרפיה מתוך אתר מכון ריצ'י]