ההתיישבות העובדת – הבדלי גרסאות

בוט - מחליף 'הישוב' ב'היישוב', ' ישובים' ב' יישובים'
מ (לא קצרמר)
(בוט - מחליף 'הישוב' ב'היישוב', ' ישובים' ב' יישובים')
'''ההתיישבות העובדת''' הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת [[היישוב]] (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות [[התיישבות]] ו[[יישוב|יישובים]] שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים ב[[ארץ ישראל|ארץ]], בעיקר [[ההסתדרות]] וגופים הקשורים לה.
 
הישוביםהיישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, [[אגודה שיתופית|אגודות שיתופיות]] חקלאיות כגון: [[קיבוץ|קיבוצים]], [[קבוצה (התיישבות)|קבוצות]], [[מושב|מושבים]] ו[[מושב שיתופי|מושבים שיתופיים]]. [[מושבה|מושבות]], יישובים עירוניים ו[[עיר|ערים]] לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.
 
עקרונות ההתיישבות העובדת כללו:
* חיי שיתוף (בדרגות שונות)
* [[סולידריות חברתית|סולידריות]] של כלל ציבור העובדים
* [[ציונות]] (אם כי מספר קטן של ישוביםיישובים חרדיים לא השתייכו למסגרת ציונית).
 
אמנם, עקרונות ההתיישבות העובדת חייבו עבודה עצמית והמנעות מהעסקת עובדים שכירים, אולם, העסקת עובדים שכירים הייתה נהוגה בהתיישבות העובדת במשך שנים רבות (בתחילה בעבודות עונתיות כאשר נדרשו ידיים עובדות רבות בענפי חקלאות שונים ולאחר מכן גם בעבודות קבועות). דיונים רבים והתלבטויות התקיימו בהתיישבות העובדת בנושא "חיסול העבודה השכירה". הקיבוצים דגלו בהשקפת עולם של שיתוף מלא, הן ב[[ייצור]] והן ב[[צריכה]] (הקיצוניים ביותר היו ישובי [[הקיבוץ הארצי]]). המושבים השיתופים באו אחריהם וגרסו שיתוף מלא בייצור ויתר חופש לחברים בצריכה. המושבים היו בקצה השני של הקשת והחזיקו בהשקפה לפיה כל משפחה היא יחידה כלכלית נפרדת הקשורה ליתר חברי המושב בכללים של עזרה הדדית.
68,018

עריכות