פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 22 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
לאחר פרסום החלטת משרד החינוך הודיע גרשוני כי הוא מסרב ללחוץ את ידם של ראש הממשלה [[אריאל שרון]] ושל שרת החינוך [[לימור לבנת]], והודיע כי אינו מתכוון לקחת חלק בטקס הענקת הפרסים. "אני מאוד שמח לקבל את הפרס", הודיע גרשוני, "אבל מאוד עצוב לקבל אותו בתנאים הפוליטיים וה[[תרבות]]יים שקיימים עכשיו בישראל". במכתב ששלח למשרד התרבות ב-[[4 באפריל]] כתב גרשוני כי "לא אוכל לבוא ולקחת חלק בטקס הענקת הפרסים. לא הזמן לטקסים וחגיגות"{{הערה|{{וואלה!|דנה גילרמן|שרת החינוך שללה את פרס ישראל מגרשוני|376439|15 באפריל 2003}}{{ש}}{{ynet|סמדר שילוני ותמר טרבלסי-חדד|לבנת שללה את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני|2570434|15 באפריל 2003}}}}. במקביל לדיון סוער באמצעי התקשורת הישראליים עתר גרשוני ל[[בג"ץ]] וביקש לקבל את הפרס גם ללא השתתפות בטקס, אולם בג"ץ דחה את העתירה ואישר את התניית קבלת הפרס בהשתתפות בטקס. בראיון מאוחר התייחס גרשוני לפרשה זו וטען כי הסירוב להופעה בטקס היה תוצר של התגובה האמנותית שלו. "לא הייתה לי ברירה", אמר גרשוני, "בזמנו עשיתי עבודות נגד אריק שרון; מה, אני אעשה צחוק מהאמנות ואלחץ לו את היד? לא הייתה לי אפשרות אחרת. [...] אני חשבתי שאני לא אעשה צחוק מהאמנות. האמנות חשובה יותר מהחיים שלי. זו הייתה התנגדות סימבולית, סימבול של כל המדיניות והמדינה הזאת"{{הערה|שם=הערה2}}.
 
ב-[[27 במרץ]] [[2006]] נפתחה ב"[[בית גבריאל]]" בכנרת התערוכה "שם-מים", אותה אצר גדעון עפרת. בתערוכה חזר גרשוני אל מוטיב דמוי זרים, תוך שימוש ב[[אקוורל]] וצבעי [[צבע אקריליק|אקריליק]] בגוונים כחולים. בחלק מן העבודות הופיע הביטוי "חקל תפוחין קדישין", ביטוי [[קבלה|קבלי]] שמופיע בפיוט של [[האר"י]] "[[אזמר בשבחין]]" המושר ב[[סעודת ליל שבת]]. עפרת הציג את השימוש במוטיב הזרים הוותיק לא רק כניצחון ואבלות, אלה גם כביטוי למיניות, רצון לזיווג ו[[ארוס]] המסמלים ניסיון לאיחוד [[טרנסצנדנטיות|טרנסנדנטי]].
 
ב-[[24 ביוני]] [[2006]] נפתחה בגלריה גבעון תערוכה בה הציג גרשוני סדרת ציורים על גבי בדים, המצוירים ב[[אימפסטו]] כבד, תוך שימוש בצבעי שמן, ב[[ג'ל]] המעבה את מרקם הצבע וב[[תרסיס]] המותז על שכבת הג'ל הלחה. לציורים אלו, אותם החל ליצור בתחילת העשור, הייתה מראית של "שדות צבע" בנוסח "[[אסכולת ניו יורק]]". העבודות ניסו, כדברי גרשוני, להוות "מסך שקוף של צללים שבאים מהמקום השחור"{{הערה|{{הארץ|דנה גילרמן|אני פועל בבית חרושת|1.1115866|27 ביוני 2006}}}}. בכך ביקש גרשוני להתבונן ולעורר מודעות אל האופן שבו הציור יוצר אשליה אמנותית. בתערוכה שהציג ב"גלריה גבעון" אף כיוון גרשוני גופי תאורה אל הציורים, כך שיצרו מוקדים שונים של אור על פני מצע הציור. תצוגה בעלת אופי דומה התקיימה גם בתערוכה "על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפיך יטופון" מה[[משנה]] ב[[מסכת אבות]], שהתקיימה במרץ [[2008]] בגלריה העירונית ב[[כפר סבא]].